סיפור גדול היה פה - פרק 4

הסיפור ממשיך והמתח עולה! כתבי את ההמשך שלך ואולי תזכי בערכת שפתונים לחנוכה!

תוכן פגעוני
tag icon תגיות:
דצמבר 21, 2014 00:00
photo


סיפור גדול היה פה - פרק 4

כתבי את ההמשך של הסיפור בתגובה ואולי הפסקה שלך תכנס לסיפור ותשתתף בהגרלת הפרס הגדול – ערכת ארבעה שפתונים של מייבילין!

לחצי כאן כדי לקרוא את תחילת הסיפור בו גלי נפגשת עם אבא שלה, שלא ראתה מאז שהייתה ילדה קטנה...

...באומץ הבטתי בפניו. הקמטים לא גרעו מהחן שלהם. בעוד השניות חולפות העליתי ניחושים מי הוא האדם היושב מולי והאם הוא ראוי להיות מכונה "אבא".
למרות זאת הוא היה אמיץ ממני והוא הזדקף במושבו. עדיין תקשרנו במבטים בלבד. הוא היה חסין ממבטי שלי, אך זה לא פעל הפוך.
הרגשתי את הכעס עולה בי בעודי שומרת על שתיקה. עצמתי את עיניי וסידרתי בראשי את המילים למשפטים. כשפקחתי אותן ים של אותיות התגלגל מפי העייף מהתייפחויות. the girl on fire

*

"איך יכולת לעשות לי את זה? להשאיר אותי שם לבד, בלי אף אחד? והכל רק בגלל בעיה כספית מטופשת!" המילים נפלטו לי מהפה לפני שהספקתי לעצור אותן. אליהן הצטרפו גם הדמעות. טמנתי את ראשי בין ידי. לא רציתי שיראה שאני בוכה.
הוא לא אמר כלום. נשארתי ככה, אני לא יודעת כמה זמן ואז לפתע הרגשתי יד גדולה וחזקה נוגעת-לא נוגעת בגבי הרועד. רציתי לסלק אותה משם במכה אבל משום מה נעם לי מגע היד הזאת- המעודדת, המנחמת.
הרמתי את ראשי ופגשתי בעיניים כחולות בהירות, זהות לשלי, שכאילו ליטפו את פני בעדינות. "את לא יודעת את כל הסיפור גלי," הוא אמר בשקט "את צודקת. באמת נטשתי אותך עם אמא בבית והיא החליטה להשאיר אותך בבית יתומים. באמת עשיתי את כל זה, ואני מניח שאם לא הייתי עושה, חייך היו נראים אחרת לחלוטין".
"אתה הרסת אותם." אמרתי, אבל לא כעסתי. לא יכולתי עוד לכעוס. הייתי מותשת כל כך. רציתי רק מישהו שיחבק אותי והוא היה כאן והוא אבא שלי. אבל הוא לא יכול לחבק אותי. לא. יש יותר מידי חומות שמפרידות בינינו, יותר מידי מעשים, יותר מידי מחשבות.
חיוך עקום הופיע על פניו. הוא התרחק ממני. "אני לא חושב... תאמיני לי שהמצב יכול היה להיות הרבה יותר גרוע". הבטתי בו בספקנות. "אני מקשיבה".
הוא נאנח. "אני מקווה שאין לך תוכניות להערב. זה הולך להיות סיפור ארוך..." גם יפה גם אופה


איך הסיפור ימשיך? כתבי בתגובה!


  אפליקציית פורגירלס

הורידי את האפליקציה 4girls  - עולם של בנות, באנדרואיד ו באייפון 

רוצה לשלוח כתבהלעדכן פרופיללהירשם לאתר?
כנסי למדריכים בערוץ שלנו ביוטיוב!




כתבות דומות:
תוכן פגעוני
הגיבי לפוסט
user image
הגיבי
mask
10 תגובות
תגובות:
אנונימית דצמבר 21, 2014 23:00

למיס טקה (סורי אם כתבתי לא נכון) ההמשך שכתבת מהמם! (שכתבת בתגובות) ממש אהבתי והתחברתי מקווה שישימו אותו:) גם האחרים יפים אבל הכי התחברתי אליו
תגובות: 37
??לוביו?? דצמבר 21, 2014 21:30
המשך....
הוא התחיל לספר כשהייתי בת שמונה אמא ואבא נסעו לעיר אחרת והתחילו לחפש עבודה וכשאבא מצאה הייתה בעיה הוא היה צריך בישביל זה לעבור לארץ אחרת למשך 5 שנים שאלתי נו ומה עברת הוא אמר כן רק שהייתה עוד בעיה אמרתי מה מה קרה הוא אמר לי כבר התכוונתי לצאת לדרכי אבל אמך ניכנסה בבכי ואמרה אתה לא נוסע לשום מקום יש לנו בעיה שאלתה מה הבעיה את בטוחה שאת רוצה לדעת אמרתי כן הייתי כבר מוטשת לא יכולתי כבר אם כל השאלות אני רק רוצה לדעת את האמת אמרתי והוא אמר הייתה לנו עוד בעיה שאלתי מה היא והוא ענה הבעיה היא...
סופי D: דצמבר 21, 2014 10:40
כל הכבוד לבנות שהוסיפו חלק לסיפור
באמת שיצא סיפור מעניין ובהצלחה לכל הבנות בהמשך ❤
תגובות: 675
MiSs ♥ TakE דצמבר 21, 2014 00:00
.
לרגע תהיתי. מה יכול להיות ארוך בסיפור הפשוט הזה? אני יכולה לסכם אותה בשמונה מילים- בעיה כספית. נטשת אותנו. הרסת לי את החיים. "אני יודע על מה את חושבת" הוא אמר והסתכלתי אליו במבט מופתע. "לא מהמובן שאני קורא מחשבות, אלא מכך שאני מכיר את המבטים האלה..." הוא אמר וניצוץ של עצב עמוק עבר בעיניו. "גלי, אני קודם כל רוצה שתבטיחי לי שאת תקשיבי לכל הסיפור" הוא אמר ומבטו הרצין. "מבטיחה" סיננתי במהירות. שיספר כבר. "האמת היא שלא תכננתי לנטוש אותך ואת אמא שלך, מה שאת בטח חושבת שקרה. מה שבאמת היה הוא שלפני שנולדת, היה לנו בית, רכב, עבודות ומשכורת, היה לנו הכל ואפילו יותר מכך," הוא אמר והסתכל לתקרה, כאילו נזכר בתקופות הטובות של חיו. "אתה רומז שלפני שנולדתי החיים שלכם היו טובים?! זאת אומרת שאחרי שנולדתי היה לכם רע?!" שאלתי בעצבנות וברוגז. "גלי..." הוא רק אמר. והיטה את ראשו הצידה. "אחרי שנולדת, אמא שלך עזבה את העבודה, היה לנו מספיק כסף כדי שהיא לא תעבוד. אך יום אחד בחופש הגדול הגיע אליו מכתב והיה רשום בו חובות שגם אנשים ממעמד גבוה לא יכלו לעמוד בהם. מכרנו את האוטו, עברנו לדירה קטנה יותר, חיינו הכי בפשטות וצניעות אבל זה לא הספיק. הייתי נואש עד כדי כך שהימרתי על הכסף שלי..." הוא הפסיק לדבר וחפן את ראשו בידיו. "ואז הפסדת את הכסף?" שאלתי בלחישה. "לא. בהתחלה הרווחתי עוד ועוד כסף ויכולתי לשלם את כל החובות! יכולנו לעבור לבית הישן, לקנות מכונית, שהכול יחזור לקדמותו. אבל בחרתי להמשיך להמר. והפסדתי הכל" את המילים האחרונות הוא אמר כמעט בלחישה. הוא היה נראה כמו ילד קטן שהרגע סיפרו לו בשורה אייומה. כל כך רציתי ללטף את ראשו ולהגיד לו "אני סולחת לך" אבל זה יהיה שקר. עכשיו, אני עוד יותר כועסת. הייתה לו אפשרות להחזיר את החיים להיות כמו שהם היו והוא בחר להמשיך ולהמר! ולהפסיד הכל! "אחרי שהפסדתי את כל הכסף שלי ושל אמא שלך הפסדתי גם את הבית. אמא שלך לא הייתה מוכנה לחזור לגור עם ההורים וגם אני לא. כל הזמן איימו עלי שיהרגו אותי אם אני לא אביא להם את הבית אבל לא הייתי מוכן. אחרי שהתחננתי בפניהם הם הסכימו שאני אעבוד בשבילם. אמא שלך לא הייתה מוכנה שאני אעבוד בשביל האנשים האלה למרות שהיא ידעה מה ההשלכות של זה אז נאלצתי לברוח. לא היה לי מה להשאיר לאמא שלך, והיא נשארה בלי כלום. לא הייתה לה עבודה והיה לה רק חובות אז כדי להעניק לך אפשרות, כדי להעניק לך חיים היאה שלחה אותך לבית יתומים. אני לא יודע מה קרה איתה, אולי היא חזרה לגור עם ההורים, אולי היא התחתנה עם משהו, אולי היא התאבדה. אני לא יודע." הוא אמר וקם "חוסר הוודעות הזו, לא לדעת איפה אמא שלך מציק לי עד היום. אני מנסה להמשיך את חיי אבל אל תחשבי שאני מצליח" הוא אמר והלך לשטוף את פניו. באותו רגע שמעתי דלת נפתחת ואישה יפה גבוהה ורזה נכנסה. "אני בבית" היא אמרה ושמה את התיק בכניסה. היא התקרבה לסלון ועצרה מולי. "מי את ומה את עושה בבית שלי" היא אמרה והלכה לאחור. "אני..." מלמלתי. מה אני יכולה לענות לה? אבא שלי קפץ מולי וניסה להסביר לה מי זו הנערה שיושבת לה בסלון. אני יכולה רק לתאר מה היא חשבה עכשיו...
תגובות: 420
נוגית :) דצמבר 21, 2014 00:00
המשך
לפני שהוא החל לספר לי את הסיפור כפי שהבטיח הוא הלך להכין לנו משהו חם אכול. לאחר כוס תה חמה ומספר עוגיות מתוקות הוא התחיל. "גלי, אני יודע שאת כועסת עליי אך תני לי לספר את כל הסיפור, האמת וכל האמת דווקא מהסוף ולא מההחלה". "את היום ברחת מבית האומנה שבטוב ליבו אירח אותך בצורה הנאותה ביותר מזה 14 שנים, לא הייתה לנו ברירה אלא להשאיר אותך עם הזוג שאימץ אותך. אני יודע שברחת רק בכדי למצוא את ההורים הביולוגים שלך, אותי ואמך, אך למענך מסרנו אותך. תביני בשל אבי ואמי שלי נקלעתי לצרות גדולות. הם חיו מגנבות ונאלצו להכריח אותי לגנוב על מנת לחיות. ובכן, גנבתי. המשטרה תפסה אתי שכבר הייתי נשוי לאמך ונולדת לנו, היית אז כבת שנתיים. על מנת לתת לך לחיות חיים מחוץ לחומות הכלא מסרנו אמי ואני אותך למשפחה אומנת. אמך מתה מסרטן במהלך השנים ואני השתחררתי רק לפני שנתיים וחצי מן הכלא. לא נתנו לי להכיר אותך. הזהירו אותי שאם אנסה ליצור איתך קשר הם יפרידו ביננו. רציתי לחסוך לך את ההיכרות איתי ואת הפרדה העתידית אז לא התקרבתי אלייך יותר. כעת אני צריך שתלכי אסור שמישהו ידע שנפגשתי איתך. אבל גלי תבטחי לי דבר אחד, תמצאי את רונן, אחיך התאום.
תגובות:
אנונימית דצמבר 21, 2014 00:00

"זה התחיל לפני שנולדת." הוא סיפר. "אני ואמא שלך היינו זוג רגיל שמבלה ביחד והיינו מאוהבים. גם היום אני אוהב אותה... תביני, אותך בקושי הכרתי. כשנולדת, לא היה לנו מאיפה לגדל אותך. הגענו למצב שהיינו דופקים על בתים של אנשים והם היו מביאים לנו אוכל בשבילך. מה שהיה נשאר אני ואמא שלך היינו אוכלים." את חושבת שהם היו אנשים טובים? כי כל ערב אחרי שהיינו עוברים אצלם בבתים, הם היו מתקשרים לשירותי הרווחה, הם היו מנסים לקחת אותך מאתנו. לפני שנולדת, נשבעתי לעצמי שלמרות כל הקשיים שלנו בחיים לא ייקחו ממני את הבת שלי בלי ההסכמה שלי. אבל כבר לא היו לנו יותר מדי ברירות. כל שבוע היו מגיעים אלינו עובדות סוציאליות ואנשים משירותי הרווחה, וניסו בכל הכוח שלהם להוציא אותך. אנשים היו מסתכלים עלינו כאל פושעים. לא יכולתי עם הכול. התחלתי להידרדר, עישנתי סמים בכמויות. אמא שלך הייתה בוכה כל פעם כשהייתה רואה אותי ככה. אני יודע שזה היה נורא, אבל השארתי את אמא שלך להתמודד עם הכול בעצמה. אמנם ניתקתי קשרים, אבל ניסיתי לברר מה קורה עם אמא שלך ואתך. את גדלת בינתיים ומרחוק זה היה נראה שהמצב השתפר. הייתי רואה אותה, את אמא שלך, לוקחת אותך לגן ושרה לך שירים. אני חושב שאחר כך היא הייתה הולכת לאיזו עבודה פשוטה שהיא מצאה. הייתי רואה אתכן ביחד, רואה איזו אישה מדהימה היא, שהצליחה להשתקם אחרי מה שבעל כמוני עשה לה, וייסורי הצפון דקרו אותי כל פעם יותר ויותר חזק על מה שעשיתי. אמא שלך ממש לא הייתה צריכה את הטובות שלי. אז עזבתי את העיר והלכתי להקים משפחה אחרת כאילו שכלום לא קרה. כשהייתי רואה את הילדה שלי צוחקת ידעתי שזה בזכותי, לשם שינוי היה לי טוב עם זה. אבל אלוהים ידע שלא מגיע לי לחיות במשפחה מאושרת, והפעם האישה שלי עזבה אותי. היא חטפה בפתאומיות התקף לב, ועזבה אותי. קצר וכואב, בדיוק מה שגרמתי לאמא שלך. ולך, ילדה אהובה... אני לא מתכוון לחזור אליכן, יש לי משפחה משלי. כבר מחקתי את העבר שלי, יש לי חיים חדשים. גם אמא שלך לא תשמח עכשיו לראות אותי שוב. לא מגיע לי ליהנות מילדה מדהימה כמוך, אחרי שהיא זו שגידלה אותך והשקיעה בך במשך שנים. את שלה. אני מתגעגע אליה, לימים שהיינו ביחד. אני זוכר איך הלכנו ביחד לפני שנולדת, בטיילת ליד החוף, והיינו שרים מלאי תקווה שהכול יהיה בסדר. אמא שלך לא רוצה אותי אחרי כל מה שעשיתי לה. אני חושב שגם את לא." "אבל אבא..." הדמעות כאילו דיברו בעצמן, "אני אוהבת אותך... ואמא אמרה לי שגם היא."
תגובות: 425
Thila (: דצמבר 21, 2014 00:00
וואו בנות :)
כל הכבוד לבנות שמשתתפות בתחרות! :) אתן כותבות מהמם, ופשוט כל הכבוד :)
תגובות: 373
Little Pegasus דצמבר 21, 2014 00:00
הפסקה שבחרו מהממת!
אין לי כוח להמשיך הפעם... אבל גם אני חשבתי על הקונספט של בית יתומים ;) בכל מקרה יפה מאוד!
תגובות: 729
ליאור♥♥♥ דצמבר 21, 2014 00:00
בנות אתן כותבות מדהים
לא נראה לי שאני ימשיך יצא סיפור מעניין אבל באמת אני חושבת שלא כדי לי
תגובות: 32
צליל♥ דצמבר 21, 2014 00:00
המשך לסיפור
איזה ערב ארוך ? על מה הוא מדבר ? שיספר כבר אחת ולתמיד למה הוא עשה את זה ! כבר נמאס לי , התירוצים שלו לא יחזירו את הזמן האבוד ! אני לא יודעת אם אי פעם אוכל לסלוח לו . לכל אחד מהצד קשה להבין אבל הוא נטש אותנו , שפוט נטש אותנו , השאיר אותנו פגועות , בלי כלום והעיקר השאיר אותנו עם מיליון שאלות על למה , למה הוא עשה את זה , אם הוא כלכך אוהב אותנו אז למה הוא עשה אתזה . מבחינתי שום תירוץ שבעולם לא יצדיק את המעשים שלו . "בואי נעלה הביתה ונדבר שם על הכל " "טוב " אמרתי .. הרי יש לי ברירה , לפחות לשמוע חלק קטן מהסיבות שהוא עשה אתזה .. לא בטוח שזה יכפר על המעשים שלו אבל מה יש להפסיד ? " את רוצה לאכול או לשתות משהו ?" "לא" עניתי "רק תתחיל כבר לספר את הסיפור . "באותו הזמן שעוד היית ממש תינוקת מצבנו הכלכלי לא היה פשוט , לא היה לנו כסף לאוכל והיינו בחובות לכן החלטתי שאני אתחיל להמר .. לא משהו מיוחד הימור פה והימור שם ולאט לאט שהתחלתי להרויח עוד 100 עוד 200 התחלתי להמר בתדירות גבוהה יותר .. בערך כל יומיים .. עכשיו כמו שאת יודעת בחיים לא הכל ורוד ופעם מרויחים ופעם מפסידים .. רק שבפעמים היחידות שהפסדתי זה היה סכומים גדולים יותר מכל מה שהרוחתי " "אוקיי" אמרתי "אז מה עשית ? לא יכולת להבין שאתה רק מסבך את המשפחה יותר ויותר ?" " באותה תקופה לא , ואת מבינה שאם אני אבוא הביתה ואגיד לאמא שלך שהפסדתי 200,000 שקל ועוד בערך 50,000 אז היא תכעס והמצב לא יהיה טוב ?" לרגע שתקתי ועניתי " אבל למה אתה לא מעדיף להתמודד עם האמת ? מה העדפת לברוח ולהשאיר אותה עוד יותר פגועה "? "אני יודע , עכשיו שעברו השנים אני מבין את גודל הטעות " כל הזעם שאגרתי בפנים כלכך הרבה שנים התפרץ פתאום " מה מבין ? מה אתה מבין ? השארת משפחה שלמה בלי כלום , בחובות , בלי כסף לאוכל וזהו ככה נטשת אותנו בלי להסביר ?! אתה באמת חושב שאחרי שעשית אתזה נוכל לסלוח לך ? אני אפילו לא מבינה למה אני יושבת פה ומדברת איתך ! " ופרצתי בבכי