תחרות חנוכה - גלי

רוצה להשתתף בתחרות חנוכה? בחרי אם את רוצה להמשיך את הסיפור של גלי או את סיפור חלום האופנה!

תוכן פגעוני
tag icon תגיות:
דצמבר 18, 2014 00:00
photo


תחרות חנוכה - הסיפור של גלי

בגלל שקיבלנו כל כך הרבה המשכים יפים ומעניינים – החלטנו לפצל את הסיפור בהמשכים לשני סיפורים שיכתבו במקביל עד סוף החג בחרי איזה סיפור את רוצה להמשיך:

הסיפור של גלי

הסיפור של חלום האופנה

קראי את הסיפור וכתבי בתגובות פסקה שממשיכה אותו. הפסקה הכי יצירתית ומקורית תפורסם מחר בהמשך הסיפור וככה עד סוף החג נכתוב יחד סיפור שלם 
זהו לא 
הגולשת שתכתוב את הפסקה הכי יצירתית ומקורית בכל ימי התחרות, תוכל לזכות במתנת חנוכה - ערכת ארבעה שפתונים של מייבלין 
My Color Box עם הגוונים המובילים של שפתון קולור וויספר  

Image and video hosting by TinyPic

התחרות תיערך עד ה-24.12 וכל יום אפשר להשתתף עד השעה 24:00

בסוף התחרות יפורסם הסיפור השלם של כל המשתתפות יחד – הסיפור של הפורגירלסיות :)

הנה הסיפור עד עכשיו... איך תבחרי להמשיך אותו

נשמתי נשימה עמוקה, בלעתי את הגאווה שלי ודפקתי על הדלת. זה דרש יותר כוחות ממה שהאמנתי שיש לי, רק להגיע ל היה כרוך בסיבוכים שלא ציפיתי להם. אבל אזרתי אומץ ובסופו של דבר אני והנה אני שומעת צעדים מתקרבים אל הדלת. זאת ההזדמנות האחרונה שלי לברוח, אבל אני לעולם לא אסלח לעצמי אם אוותר עכשיו... אור

*

דחיתי את השיחה הזאת יותר מדי פעמים בחיים שלי. לא, אני לא אברח, אני לא אסתתר מהאמת. אני חייבת להישאר.
הדלת נפתחה.
הרגשתי איך הגוף שלי קופא במקום, הלב פועם בחוזקה. כשהדלת נפתחה לגמרי הייתה שם ילדה קטנה, בערך בת שבע. 
"
מי את" היא שאלה בקול קצת צווחני, אבל מתוק.
כאשר לבסוף הצלחתי להסדיר את נשימתי אמרתי "זאת משפחת אורן" 
"
כן." אמרה הילדה. 
"
אממ... את יכולה לקרוא לאמא שלך"
"
היא לא פה. היא נמצאת בשמיים, גבוה-גבוה. היא צופה בנו כל רגע. שומרת עלי. ככה אבא אומר."
כאב עמוק תקף אותי פתאום. גרוני נחנק.
"
סליחה" קול נמוך וגברי נשמע מאחורי הדלת, "מי את" הופיע איש מבוגר שנראה כאילו היה בחור יפה כשהיה צעיר, אך קמטים של ייאוש הסתירו אותו.

"אנחנו כבר תרמנו".
"
לא, לא, אני לא פה בשביל להתרים," אמרתי. "מר אורן, כל חיי חיכיתי לרגע הזה. זאת אני, גלי, אבא..."  תמר2

 

  אפליקציית פורגירל?</div>
									
						<div class=

תוכן פגעוני
הגיבי לפוסט
user image
הגיבי
mask
21 תגובות
stra stra stra stra stra
משתמשת חדשה
-tamar- דצמבר 18, 2014 22:57
.
זאת מי שכתבה את ההמשך לסיפור פשוט לא הייתי מחוברת
stra stra stra stra stra
משתמשת חדשה
אנונימית דצמבר 18, 2014 22:55

וואוו תודה רבה!! זה ממש לא מובן מאיליו מבחינתי... אוהבת! בהצלחה לכולן
stra stra stra stra stra
משתמשת חדשה
??לוביו?? דצמבר 18, 2014 17:45
המשך לתמר 2
מה את עושה פה? הוא שאל לא יכולתי לדבר דמעות עלו לעייני ואמרתי אני רציתי ואז הוא באמצע מישפטי אמר איני רוצה לדבר עכשיו אמרתי אבל רגע והוא סגר את הדלת, לא יכולתי כבר התחלתי ליברות חזק מאוד עד שבא עלי מישהו ושאל מה קרה? ואמרתי לו....
stra stra stra stra stra
משתמשת חדשה
גאיה:)) דצמבר 18, 2014 17:18
ההמשך שלי שלמעלה הוא לתמר 2
?????
stra stra stra stra stra
משתמשת חדשה
גאיה:)) דצמבר 18, 2014 17:16
המשך
לא ציפיתי שהוא יתנהג אלי באדישות הזו. לא הבנתי אותו, כרגע הבת שלך שלא ראית כבר 16 שנים דופקת לך בדלת ואתה לא מופתע? זה היה הדבר היחיד שלא הבנתי. הוא הזמין אותי להיכנס. נכנסתי, הבית היה כל כך יפה! הציורים על הקירות, השטיחים, הספות והחלונות. היה גם קיר אחד שכולו היה פסיפס מדהים! 'וואו!' אמרתי ופלטתי אנחה קטנה, הלוואי שהייתי יכולה לגור בבית הזה! התחלתי לפנטז על החיים שלי אם הייתי גרה שם... בית, גינה, שני הורים חייכנים... הקול שלו קטע את חלומי: 'אז תה? קפה? מה בא לך?!' אמרתי 'כלום' ו 'תודה' הייתי מנומסת. כמו אורחת. האמת שרציתי רק לצרוח ולהשתגע בגלל שמצאתי את אבא שלי! למרות שאמא אמרה שהוא מת בחיים לא האמנתי. הוא התחיל לספר מה קרה מאז שהוא פגש את אמא: 'אמא שלך ואני... זה היה משהו מיוחד... אני הייתי החנון של הכיתה כולם צחקו עליי, רק אמא שלך לא. היא הייתה היחידה מהילדים האלה שבאמת הקשיבה לי ודיברה איתי, אחרי 6 שנים אחרי התיכון הצבא והאוניברסיטא נפגשנו שוב במקרה, תמיד אהבתי אותה! תמיד. כך העניינים המשיכו להתפתח ואז היא ספרה לי שהיא בהריון. נלחצתי! כל כך פחדתי שאני לא אצליח להיות אבא טוב שיום אחרי שהיא סיפרה לי ארזתי מזוודה וברחתי מהבית. היא ניסתה ליצור איתי קשר אבל אני כבר הפכתי למנתח חשוב בארצות הברית אז לא הייתי פנוי אבל יום אחד כשמעתי שהיא על סף מוות, שנה שעברה, אחרי שכבר הקמתי משפחה וילדים עברתי חזרה לארץ. אשתי מתה במטוס. הרסקנו והיא לא הצליחה לשרוד, ככה גם רוני וגיא הילדים שלי. רק נועה נשארה, נועה לא זכרה כלום כי היא היתה רק בת שנתיים אבל המקרה הזה עדייןהיה צרוב בזכרוני. עד שהגעתי לישראל. אמא שלך כבר מתה. אני אהבתי אותה! באמת! אבל לא יכולתי להיות אב יחיד לשתי בנות אז הם לקחו אותך לפנימייה. אני כל כך מצטער! סליחה!' 'זה בסדר' אמרתי לו 'אני לא מאשימה אותך' הסתכלתי בשעון, כבר היה 19:30 בערב אם אני לא אחזור עד 20:00 אני אהיה מושעית מכל פעילות. אמרתי ביי והלכתי.
stra stra stra stra stra
משתמשת חדשה
♡LA214♡ דצמבר 18, 2014 16:19
~המשך~
הייתה שתיקה מביכה. רק הטלוויזיה הרועשת הרעישה ברקע. "אבא.." חזרתי שוב בתקווה לשבור את השתיקה. "מי את?" אמר מר אורן בקול רציני. "אני.."השפלתי את מבטי, "אני.. גלי, הבת שלך". חיכיתי לתגובה. בחנתי אותו,הוא היה רזה, גבוה. היה לו שיער חום בהיר עם מעט שערות לבנות של זקנה. עיניו היו כחולות, כמו שלי. בטח אתם חושבים שמבטו היה מופתע ואפילו מודאג, אך להפך- פניו היו שלווים, רגועים. לא בצורה מוגזמת, פשוט חסרי הבעה. חסרי רגש.יכולתי לראות שהוא חושב, אבל לא יכולתי לנחש על מה. ואולי הוא בחן אותי. אני, הילדה המוזרה שפתאום אחרי כל כך הרבה שנים נזכרה להופיע. אני, הבת שהוא הדחיק במשך כל כך הרבה זמן.
stra stra stra stra stra
משתמשת חדשה
אנונימית דצמבר 18, 2014 15:53

לי קוראים גלייייייי חחחחחחחחח מוזר לקרוא את זה ככה
stra stra stra stra stra
משתמשת חדשה
אנונימית דצמבר 18, 2014 15:28

׳איזה גלי??׳ הוא שאל בקול מהסס התחלתי להרגיש חנק של בכי בגרון , ׳גלי , הבת הגדולה שלך!׳ אמרתי חצי צועקת כדי שלא ישמע שאני עוד שניה נחנקת מדמעות. ׳אני לא מכיר שום גלי ובמיוחד לא שהיא הבת שלי!׳ הוא אמר בתוקף . וסגר לי את הדלת בפרצוף. נשענתי על הדלת של הבית והבכי פשוט התפרץ , לא הצלחתי לעצור את עצמי גל של מחשבות תקפו אותי איך אבא יכול לשכוח ככה את הבת שלו? למה לא יכלו לומר לי שיש לי עוד אחות קטנה? למה לא הודיעו לי שאמא שלי כבר ניפטרה? לא ציפתי שכך יגמר המפגש שחיכתי לו שנים זרם המחשבות והדמעות נקטעו כששמעתי רעשים בכיוון המדרגות ולאחר כמה שניות גם קול צחוק התרוממתי והתחלתי ללכת לכיוון המדרגות ראיתי נערה שנראית בגיל 16 עם שריטות וחבורות על גופה כשהיא ראתה אותי היא נבהלה ופלטה צרחה קצרה , צרחתי אחריה ׳מי את?׳ היא שאלה אותי ׳אהה אני...אה...גלי! נעים להכיר!׳ לרגע שכחתי מי אני ׳היי לא קוראים טלי. ׳ היא חייכה אליי חצי חיוך והמשיכה לעלות ׳חחח.. נחמד גלי וטלי..׳ צחקתי לעצמי עם כל הדמעות רציתי לשאול אותה איך קרא לה הפציעות האלה אב התפדחי ׳איפה את גרה?׳ היא שאלה ׳נכון לעכשיו .....פה על יד הדלת!׳ ׳בואי תעלי אליי אני אמורה להיות לבד בבית׳ חייכתי אליה ועלינו לבית שלה בכניסה ראינו ילד קטן ניראה כבן 5. שרוע על הריצפה והרגל שלו מדממת. ׳דניאללללל׳ טלי צרחההה. ואני איתה. (להמשיך?)
stra stra stra stra stra
משתמשת חדשה
alona<3 דצמבר 18, 2014 14:23
המשך לתמר2
"גלי?" "כן." "מה.. מה את עושה כאן?" עיניי כבר מוצפות בדמעות וליבי עוד שניה מפסיק לפעום מרוב פחד, וכל מה שיצא מפי זה.. "אני שונאת אותך". מאותו רגע, שחרור מטורף פרץ מתוכי ונסחפתי עם הרגע.. "אני שונאת אותך. אתה הרסת את החיים שלי. כאילו, כאילו, כאילו הם איזה דף נייר שפשוט קימטת באגרופך הגדול והמאיים. אותו אגרוף ש..הכה אותי. כל חלק וחלק בגופי, כל יום כמו שגרה. חוזר מהעבודה, שותה, רב עם אמא.. ואז אני, לקינוח.. הכאבת לי עד ש.. עד שנראיתי כמו חציל מרוב שטפי דם!! אותו אגרוף ששייך לאדם שניצל אותי, בצורה שאסור לאב לגעת בביתו. אותן ידיים שלא ירדו ממני לא משנה כמה זעקתי לעזרה וכמה התחננתי. אתה יודע מה אתה? אתה.. אתה.. ש-ט-ן!" צעקתי עליו עם כל הכוח שהצלחתי לגייס בעוד שקולי מתחלף לצרוד מרוב צווחות.. אני חושבת שהשכנים נהנו מאוד מהמונולוג שלי. לא רציתי להסתכל עליו, אבל פשוט לא יכלתי להוריד את המבט מהעיניים שמסתכלות עליי עכשיו ואפילו לא מזילות דמעה. אפילו לא ממצמצות לעברי. מרכין ראשו. הייתי חייבת שיראה שגדלתי, שאני לא מפחדת ממנו, שהוא לא משפיע עליי, שאני כבר לא מתנדנדת עם הראש בין הברכיים על הרצפה ובוכה. לא. בעודי נואמת את נאומי, הילדה הקטנה שפתחה לי את הדלת, חיבקה את רגלו והסתכלה עליי בעינייה הפעורות לרווחה, כאילו נחתתי מהירח. קצת ריחמתי עלייה, אבל גם קצת קנאתי בה.. אף לא סימן כחול אחד נראה על גופה. היא בעצם הייתה צריכה להיות אני.. ואז זה נחת עליי. "אמא בשמים גבוה גבוה".. המפלצת הזה! הוא עשה את זה שוב ..
stra stra stra stra stra
משתמשת חדשה
נעמושי דצמבר 18, 2014 12:10
של תמר 2
חשבתי שהוא יקפוץ עלי מאושר אבל הוא רק הסתכל בי ואמר- "איפה היית כל השנים?" בכל רועד. אני כבר חשבתי שקרה לך משהוא נורא.. חייכתי ואמרתי "לא נורא לפחות אני פה עכשיו" וחיבקתי אותו.. הוא הזיז אותי להתחיל לבכות.. אני התייסרתי כל השנים שמשהוא קרה לך! איך יכולת! איך?? התחלתי לבכות כשפתאום הוא חיבק אותי כל כך חזק וצעק "הנה הבת שלי! זו היא!".. אחרי זה הוא הסביר לי.. הייתי כל כך שקוע בעצמי אבל כשראיתי אותך בוכה הכל נפתח.. לא ראיתי שגם לך היה קשה.. אני אוהב אותך..
טעני תגובה