סיפור גדול היה פה - תחרות חנוכה

קראי את הסיפור, כתבי המשך ותוכלי לזכות בערכת שפתונים מהממת מתנה לחנוכה!

תוכן פגעוני
tag icon תגיות:
דצמבר 17, 2014 00:00
photo


סיפור גדול היה פה

כמו שפך שמן אחד הספיק לשמונה ימים – היצירתיות של הפורגירלסיות תספיק לסיפור שלם

קראי את הסיפור וכתבי בתגובות פסקה שממשיכה אותו. הפסקה הכי יצירתית ומקורית תפורסם מחר בהמשך הסיפור וככה עד סוף החג נכתוב יחד סיפור שלם
זהו לא
הגולשת שתכתוב את הפסקה הכי יצירתית ומקורית בכל ימי התחרות, תוכל לזכות במתנת חנוכה - ערכת ארבעה שפתונים של מייבלין My Color Box עם הגוונים המובילים של שפתון קולור וויספר  

Image and video hosting by TinyPic

התחרות תיערך עד ה-24.12 וכל יום אפשר להשתתף עד השעה 24:00

בסוף התחרות יפורסם הסיפור השלם של כל המשתתפות יחד – הסיפור של הפורגירלסיות :)

הנה החלק הראשון של הסיפור... איך תבחרי להמשיך אותו

נשמתי נשימה עמוקה, בלעתי את הגאווה שלי ודפקתי על הדלת. זה דרש יותר כוחות ממה שהאמנתי שיש לי, רק להגיע ל היה כרוך בסיבוכים שלא ציפיתי להם. אבל אזרתי אומץ ובסופו של דבר אני והנה אני שומעת צעדים מתקרבים אל הדלת. זאת ההזדמנות האחרונה שלי לברוח, אבל אני לעולם לא אסלח לעצמי אם אוותר עכשיו... 


אפליקציית פורגירלס

הורידי את האפליקציה 4girls  - עולם של בנות, באנדרואיד ו באייפון 

רוצה לשלוח כתבה לעדכן פרופיל להירשם לאתר
כנסי למדריכים בערוץ שלנו ביוטיוב


כתבות דומות:
תוכן פגעוני
הגיבי לפוסט
user image
הגיבי
mask
47 תגובות
stra stra stra stra stra
משתמשת חדשה
carmel7 דצמבר 23, 2014 17:13
המשך לסיפור.. :)
אבל אז הצעדים החלו מתרחקים, ולא יכולתי שלא לתהות אם כדאי לי לנסות שוב, אולי אני עושה טעות.. מיד התאפסתי על עצמי, אני לא אוכל להסתכל עליהן בלי לדעת שעשיתי הכל כדי לעזור להן.. כדי לעזור לנו.. כדי להוציא אותנו מהמצב הזה.. אם לא בשביל עצמי, לפחות בשביל אחותי הקטנה. אין לי לאן לפנות יותר, אין לי למי. כולם בשפל, אין אף אחד שיכול להרשות לעצמו לממן שתי ילדות קטנות. חוץ מקצת אוכל וכמה בגדים בלויים, וגם זה בקושי. צר לי על אחותי.. נולדה אל העוני, אל הרחובות, אל הקור הצורם של החורף.. אני עוד קצת זכיתי לחיות, זכיתי לחוות בית ומשפחה.. והוא עזב.. לפני 7 שנים, ההוא שאני לא יכולה לקרוא לו אבא.. לא הייתי פונה אליו אם הייתה לי ברירה אחרת, אם היה לי איזשהו פתח לפיתרון, ואם לא לפיתרון אז לפחות לעוד כמה ימים של הישרדות. אני עובדת 16 שעות ביום, הפסקתי ללמוד, ורוב היום המחשבות שלי נודדות לתהיות על גורלה של אמא.. לעולם לא הרמתי ידיים, אין לי בכלל אפשרות כזאת, אבל עצם זה שאני ניצבת עכשיו אל מול דלתו של האיש שעזב אותי, שעזב את הבת הקטנה שלו ואת אישתו ההרה, לא בדיוק מהווה עבורי תמונת ניצחון אידיאלית. הפעם האחרונה שראיתי אותו הייתה על שער מגזין, שלא יכולתי לקנות, כמובן, ברשימת 100 אנשי העסקים המשפיעים ביותר. קצת קשה להאמין שהאדם הזה עשה משהו טוב.. אבל כרגע הוא נקודת המוצא האחרונה שלי.. אז אני לוקחת צעד נוסף לכיוון הדלת ונוקשת פעמיים, עדיין בתוך תוכי יש תקווה שהוא לא נמצא.. ואז, בשבריר השניה שבה החלטתי ללכת משם ולוותר על הרעיון שהוא זה שיעזור לי, הדלת נפתחת. אני רואה איש גבוה ומחוייט, כזה שנראה כאילו הצליח בחיים. חיוך רחב אך חשדני. בעיניו ניכרת מידה של רחמים לאור המראה המרושל שלי. שניות ארוכות של שתיקה הרגישו לי כמו נצח... זה אבא שלי. רציתי לברוח. "בואי, כנסי.. רונה". הבאת את עצמך עד לכאן, רק אל תהרסי את זה. אני ממלמלת לעצמי בלחש. "אמרת משהו?", החיוך המטופש עדיין מרוח לו על הפנים. "לא, שום דבר" אני נכנסת לבית ענק, אולי ענק מידי. תמונות יקרות על הקיר, טכנולוגיה מהמתקדמת ביותר. רמת חיים שלא עלה בראשי לדמיין. איך הוא חי ככה? אני שונאת את המסיכה הזאת שאני לובשת. אני שונאת את כפל הפנים הזה. כל פעם מזכירה לעצמי שזה למען מטרה טובה, כל אחד היה מבין. סיפרתי לו הכל. כלומר, על המצב שלנו, על הקושי היומיומי, על החיים בצל העוני. לא הזכרתי אותו בסיפור, לא הזכרתי שמאז שעזב הכל קרס לנו על הראש, לא הזכרתי שום פרט מכל זה. אבל כן אמרתי שאמא שלי חולה. אמא שלי גוססת ואין מי שיממן לה את בתי החולים והתרופות. וכן הזכרתי את אחותי הקטנה, תמר, שגדלה לבד, בלי חברים, בלי אמא שתוכל לטפל בה ובלי בגדים חמים לחורף. הוא בהה באוויר, לא ידע כיצד להגיב לכל המידע הזה שנפל עליו משום מקום. אבל משום מה, במבט הזה שלו, לא ניכר אפילו קמצוץ של דאגה. או חמלה. או אכפתיות. "אני נורא מצטער לשמוע על אחותך ואמא שלך וכל זה.." הרגשתי שאני נהיית אדומה, שמפלס העצבים שלי עולה ושעוד רגע אני הולכת להטיח בו את כל מה שאני חושבת עליו. הרגשתי שאם אני הולכת להתפרץ, אני לא אשלוט בעצמי. בשלב הזה החלטתי לקום ולצאת מפה. הלכתי כל כך מהר שבקושי הצלחתי לשמוע אותו אומר משהו. וכבר לא אכפת לי. לא אכפת לי מה הוא אמר. זו הייתה טעות לבוא לפה. כל מה שנשאר לי זה לייחל לטוב..
stra stra stra stra stra
משתמשת חדשה
אנונימית דצמבר 23, 2014 00:00

נשמתי פעם נוספת , עצמתי את עיני וחיכיתי , "את לא מוותרת !" אמרתי לעצמי "יש לך הזדמנות אחת והיא לא תחזור יותר" "טוב , זה בהחלט היה מבחן הקבלה המיוחד ביותר שהיה לנו עד כה, אני לא יכול להגיד שלא ראיתי עוד בנות כמוך אבל כן אני מודה את עוררת את סקרנותי באופן שונה, מזל טוב אשלי, התקבלת לתיכון אורוואנס למוזיקה , אני מאחל לך הצלחה לאורך כל דרכך כאן איתנו .
stra stra stra stra stra
משתמשת חדשה
אנונימית דצמבר 22, 2014 00:00

נשמתי נשימה עמוקה, בלעתי את הגאווה שלי ודפקתי על הדלת. זה דרש יותר כוחות ממה שהאמנתי שיש לי, רק להגיע לכאן היה כרוך בסיבוכים שלא ציפיתי להם. אבל אזרתי אומץ ובסופו של דבר אני כאן והנה אני שומעת צעדים מתקרבים אל הדלת. זאת ההזדמנות האחרונה שלי לברוח, אבל אני לעולם לא אסלח לעצמי אם אוותר עכשיו ולא אשמע מה קורה לגבי העתיד שלי! אז הלכתי לאישה אחת שקוראת בקלפים, אישה מאוד נחמדה שמתגוררת בירושלים, בדרך הסתבכתי קצת עד שמצאתי את המקום. כשהגעתי דפקתי על הדלת, האישה פתחה לי והתיישבנו ואז כשפתחה בקלפים היא דיברה איתי ואמרה לי מה הסיבה שאני ככה תקועה בחיים וכיוונה אותי וייעצה לי המון אבל כאב לשמוע את כל האמת, דברים שלא ציפיתי לשמוע ומאוד התאכזבתי...!
stra stra stra stra stra
משתמשת חדשה
אנונימית דצמבר 22, 2014 00:00

היא פתחה לי את הדלת. אשה דיי מפחידה, נרתעתי.אני מודה. זעקתי זעקה גדולה-יאלה! אחרי לבטים ארוכים במיוחד ...אני מוכנה להוריד שיער בשעווה! שיהיה מהיר וזריז.
stra stra stra stra stra
משתמשת חדשה
אנונימית דצמבר 21, 2014 00:00

הדלת נפתחה באיטיות ולפני עמדה סבתו הקשישה של חברי, מילה מילה היא לא יודעת בעברית, הסמקתי וברחתי משם מהר
stra stra stra stra stra
משתמשת חדשה
אנונימית דצמבר 21, 2014 00:00

אוותר על הצורך בעצמאות , אוותר על חיי
stra stra stra stra stra
משתמשת חדשה
אנונימית דצמבר 21, 2014 00:00

אבל אני לעולם לא אסלח לעצמי אם אני אוותר עכשיו כי אני יודעת שזה עכשיו או אף פעם הדלת נפתחת והלב שלי דופק בחוזקה ... אתה כאן ממש מולי מסתכל לתוך עיניי לא מכיר אותי אבל אני מכירה אותך אתה ממש כמו שדמינתי עיניים כחולות וגדולות שיער חלק וזהוב יפה כל כך עם פנים של מלאך ...אני ושאלת לשמך ואתה לא עונה וממשיך להתבונן ...פתאום אישה מתקרבת כנראה זאת אמא שלך האמא שלקחה אותך מאותה סמטה קרה וחשוכה שהשארתי אותך שרק הגעת לעולם....
stra stra stra stra stra
משתמשת חדשה
נעמושי דצמבר 18, 2014 11:37
למערכת האתר
מתי תפרסמו את הקטע החדש???
stra stra stra stra stra
משתמשת חדשה
♡LA214♡ דצמבר 18, 2014 10:03
40 זאת אני מקודם שכחתי להתחבר
תחרות נשמתי נשימה עמוקה. בלעתי את הגאווה שלי ודפקתי על הדלת. זה דרש יותר כוחות ממה שהאמנתי שיש לי. רק להגיע לכאן היה כרוך בסיבוכים שלא ציפיתי להם. אבל אזרתי אומץ ובסופו של דבר... אני כאן. והנה אני שומעת צעדים מתקרבים אל הדלת. זאת ההזדמנות האחרונה שלי לברוח. אבל אני לעולם לא אסלח לעצמי אם אוותר עכשיו. הצעדים הלכו והתחזקו. גברו. התחזקו וגברו יותר ויותר. כמו פחדיי ומחשבותיי. אולי לא הייתי צריכה לבוא לכאן. אולי זאת הייתה טעות. למה בכלל חשבתי שאני בוגרת ואחראית מספיק כדי לעשות את זה? הצעדים המשיכו להתחזק. זה היה בית גדול. גדול מאוד. אמנם הרבה פחות מפואר משאר הבתים המפוארים, אבל הוא היה גדול. הסתובבתי. הפניתי את גבי אל הדלת הגדולה והמאיימת.נתקפתי בחרדה הזאת, שניסיתי כל כך חזק להפטר ממנה. היא התפרצה. לא יכולתי יותר לעמוד בשקט ולתת לעצמי לשקוע במחשבות כשהצעדים הבטוחים, הולכים וגוברים, מתקדמים. אך בכל זאת, עדיין המשיכו בקצב האחיד. בכל זאת, עדיין לא הגיעו אל הדלת. טוב, זה באמת היה בית מאוד גדול. התחלתי לרוץ. לא חשבתי יותר. החלטתי שאני עוד לא מוכנה, לא מסוגלת להתמודד עם זה, לא היום.חציתי בריצה את הגינה הרחבה, שלמען האמת, הייתה הרבה, אבל הרבה פחות מטופחת משזכרתי. פתאום מעדתי. אבן מטופשת. כשניסיתי לקום הבחנתי בברך שדיממה ללא הפסקה. עצרתי. נזכרתי למה באתי לפה. אני לא יכולה לעזוב, אני לא יכולה לוותר. לפתע נשמעו אותם צעדים, נוקשים, רציניים, בטוחים. אני מאמינה שאפשר לדעת הרבה על אדם לפי הצעדים שלו. שמעתי את הצעדים, הם נעצרו. מיד לאחר מכן נשמע קול חזק וברור מאחוריי ששאל:" מי את?" זה היה קול של אישה. הסתובבתי אליה. היא הייתה רזה וגבוהה. היא נעלה נעלי עקב שחורות אלגנטיות, ולבשה מכנס שחור מבד של חליפה עם ז'קט תואם. מבטה היה רציני, אך מעורער במידה מסוימת, ושיערה היה אסוף בצורה מהודקת ורצינית.
stra stra stra stra stra
משתמשת חדשה
מערכת האתר דצמבר 18, 2014 00:00
לנעמושי
היי, היום פורסמו המשכים לשני סיפורים בכתבות חדשות :) מוזמנת להיכנס ולקרוא!
טעני תגובה