שלום לכן, אני בת 16 ואני רוצה לספר לכם את הסיפור שלי.
אני שוקלת הרבה יותר ממה שאני צריכה לשקול... מבלי לגלות את המשקל המדויק (את זה אף אחד לא יודע) אני צריכה להוריד 15 קילו... אולי טיפה יותר..
יש לי חצ'קונים והשד השמאלי שלי יותר גדול מהימני...
ואם כל זה לא מספיק יש בערך 50 אנשים (מתוך שכבה של 11 כיתות....) שיודעים איך קוראים לי... ורק משהו כמו 25 מהם אומרים לי שלום בביצפר.... אז מקובלת אני בטח שלא!
וגם אני מצאתי חבר! אז נכון, הוא לא כוסון על, הוא לא מדהים, הוא מייבש כשמדברים איתו באס.אמ.אס, יש לו חצ'קונים, פלטה והוא די שעיר... אבל הוא שלי! והוא מושלם!
ואני אוהבת אותו כמו שאני לא חשבתי שאני אוהב מישהו אי פעם!
יש איזה שהוא מיתוס שאומר שאם את כוסית, מושלמת, בלונדינית אז יהיה לך חבר...
ואם את לא משהו, אולי אפילו כונפה אבל את מקובלת אז בטוח יש לך סיכוי...
אבל אני רק רוצה לתת תקווה לכל הלא מושלמות, הלא מקובלת, אולי אפילו אלו שחושבות שהן מכוערות... אין מה לדאוג.... גם הגאולה שלכן תגיע!
שלי הגיעה, והוא מדהים, מושלם, ואפילו אומר שאני יפה (לפעמים הוא נסחף טיפה... שנינו יודעים שאני לא יפה....) ומאיזה שהיא סיבה, עוד לא ברור איזו הוא אוהב אותי!
אז זה לא שאני אומרת שלהשיג מישהו זה הכל בחיים... אני אומרת שלהשיג אהבה (חבר, חברה מצידי שיהיה כלב) זה יכול מאוד לשפר את המצב רוח... ובגלל שבנות בגילנו רוצות מישהו לאהוב ושיאהב אותך אז רק שתדעו יש תקווה! אם אני הצלחתי כולן יכולות!
אז רק שלא תרצו להשתנות בשביל מישהו... מישהו חכם פעם אמר לי "זה או את או כלום..."
עדי. גיל: 16