כולנו מכירות את הרגעים האלה שאנחנו חושבות שהנה, סופסוף הגיעה החברה הטובה ביותר ונוכל לחלוק הכל איתה, לבלות יחד ונהיה בעצם יותר "דביקי" משני קרשים שחוברו בעזרת סופר גלו. אבל איכשהו תמיד מגיע היום בו כל המחשבות האלו מתנפצות כשאנחנו מגלות שאותה ילדה מתחילה לספר דברים לאחרות, מתרחקת ממך או כשהיא פשוט מסננת אותך בפייסבוק בתירוצים עלובים כמו "אני סוג של עסוקה...." או "אין לי סוללה באייפון/ מחשב" . בתכלס, אין לה את האומץ פשוט להגיד "מותק, נמאס לי ממך. הלכתי לחפש חברה יותר מעניינת".
המחשבות מתנפצות גם כשאת בטוחה שקנית את הסקיני הכי מהמם או את החולצה ההיא שכל כך רצית, והיא במקום לפרגן לך אומרת "איפה קנית?", וביום שאחרי קונה אותו דבר, סתם כי פתאום בא לה. לא יודעת מה איתכן, אני כבר ממזמן הפסקתי להאמין בדבר הזה שנקרא BFF. אני מאמינה בדבר הזה שנקרא- BFWIB או במילים אחרות- Best Friend Which Is Boy.
ולמה? פשוט מאוד, בנות זה עם קנאי ועל כל שטות אנחנו רבות. כשאת עם החברה הטובה אתן יכולות להיות רגע אחד החברות הטובות והמתוקות אבל אחרי כמה דקות זה יכול להפוך למלחמה נוראית, וזה רק בגלל ששתיכן מאוהבות באותו בן.
ומה עם בנים? עם בנים קל יותר לדבר. אם את רוצה להתייעץ בכל מה שקשור לאיך להתחיל עם בנים, אין יותר טוב ממישהו "מבפנים", ויודע מה עובר במוח של הבנים, ויכול להסביר לך ככה בקטנה (בכל זאת לא סתם יש כאן באתר "בן עונה"). גם לי יש את הידיד הטוב הזה, איתו אני מדברת על הכל. בזכות העצות שלו היו לי כמה חברים, ובזכות העצות שלי הוא וחברה טובה שלי כבר יותר משנה זוג. תמיד אני יכולה לשפוך את הלב שלי בידיעה שלמי יש לו כבר לספר? הוא בחיים לא לוחץ עליי לספר יותר פרטים, הוא פשוט מבין את המצב ומקבל אותו. תמיד נחמד להתייעץ איתו על בגדים, כי תכלס, גם לבנים יש טעם. תפנימו בנות, גם בנים זה עם מושקע ומטופח. זאת אומרת, זה עדיין בתהליכים, אבל חלק הם באמת כאלה... אנחנו מתייחסים אחד לשנייה כמו אחים, כיף לנו לדבר ותמיד אנחנו מעבירים צחוקים. והשיחות? זורמות יותר מנהר אחרי גשם סוחף.
אני לא יודעת מה איתכן, אבל אני ממליצה לכן להפסיק עם החיפושים של החברה הכי טובה, ולמצוא לכן ידיד קרוב. ידיד שיוכל לעודד אותך כשצריך, יעזור לך עם בנים ושפשוט יהיה כאן בשבילכן בזמנים הקשים, כמו נגיד אחרי שגילית שהחולצה שקנית במחיר מלא, נמצאת עכשיו בסייל...
אנאל
גיל: 14