גודל טקסט‎ נורמלי‎ גדול‎ ענק‎
ניגודיות צבעים‎
רגיל‎ מותאם לכבדי ראייה
סגור

החברה

"...המשכתי בהליכה שלי ממלמלת לעצמי מחשבות נוספות. עוד לפני שפניתי לרחוב שלה, עברה ניידת שמהבהבת עם האור כחול-אדום שלה, שמעיד על כך שמשהו באמת קרה...", סיפור קצר מאת ליזה

תוכן פגעוני
tag icon תגיות:
ספטמבר 16, 2012 00:00
photo

 

אני ושמרית היינו חברות מאוד טובות. כל יום בילינו יחדיו ושיחקנו, היו לנו חיים רגילים למדי. עד שיום אחד קרה האירוע שנחרט בזיכרוני. אולי תחשבו שאני סתם דרמטית, אבל אני זוכרת כל פרט. כאילו המוח שלי התחיל להקליט את התמונה מהרגע הראשון שהגעתי, עד השנייה האחרונה שנטרקה הדלת.

שמרית לא הייתה בדיוק ילדה שכולם דיברו איתה ובטח שלא טרחו לבקר אותה כמוני. אם זה לא מספיק, אמא שלה גם נהגה לריב איתה הרבה. אני זוכרת שיום אחד כשביקרתי אצלה, אמא שלה כל כך התעצבנה כשקיבלה שיחת טלפון שבה הודיעו ששמרית מושעית לכמה ימים, שהיא ביקשה ממני לעזוב את הבית. למרות שאחרי התאונה של שמרית היא כבר השתתקה.

בכל הערה מטופשת שלי שזרקתי מכעס, שמרית תמיד הייתה מוסיפה הערה על כך שמשהו אצלה יותר גרוע. בעצם, היא תמיד התייחסה אליי באכפתיות והייתה לי כאוזן קשבת. היא חברה טובה. אבל את הקטעים האלה שנאתי אצלה.

יום אחד אני וכמה ילדים (בלי שמרית) פתחנו בשיחה עליה, רכילות. הם לא אהבו את הרעיון שאני מסתובבת ועוד מבקרת אותה. למה שהם כן? "ילדה מוזרה". כינוי שהדביקו או יותר הידקו לה אותו. מהרושם הראשוני שהיא עושה, כל אחד חושב ככה.
היא אהבה מוזיקה מהמזרח הרחוק ונהנתה משיעורי מתמטיקה. בתוך תוכי בשקט גם אני אהבתי, אבל לא ברמה כזאת של התלהבות. בבנים היא לא התעניינה וסגנון הלבוש שלה היה הדבר הכי חריג אצלה. לתכונות האלה קוראים "אישיות". אבל לא כולם מקבלים את זה ככה.

הסיפורים מאותה ההפסקה שהילדים סיפרו שהיא עשתה, הטרידו את מחשבותיי במשך כל היום. "היא מסתובבת עם מעשנים, היא הרסה לי את כל הבית, היא מציקה לי, היא מנצלת אותך" ועוד ועוד. עיקמתי את האף על כל פעם שפנו אליי עם הסיפורים האלה. אבל כנראה היה בהם משהו משכנע כי מאז כמעט והפסקתי להסתובב איתה.
בהדרגה, הפניתי ממנה מבטים, לא עניתי להודעות שלה ואפילו נפלטו לי כמה מילים לא נעימות. עד שהגיע היום שבו היא פספסה יום לימודים. היא אף פעם לא עשתה את זה. ניסיתי להתקשר אליה בצהריים ואחרי שחזרתי הביתה. מרוב שהתקשרתי אליה כל כך הרבה, התחיל להדהד לי בראש הקול של המענה הקולי של הפלאפון שלה. ההדהוד המציק והמתמשך הזה שמצלצל לי כמו תזכיר שאני חייבת לבוא לראות מה קרה.

לקראת הערב, התחלתי ללכת לכיוון הבית שלה. שקועה במחשבות. מה אני אמורה להגיד לה? "סליחה שהתעלמתי ממך אבל תביני, הייתי חייבת"? "אני הייתי בסדר אבל את זאת שמסתירה ממני את כל הדברים האלה לגבייך"? יכולתי להגיד לה את זה, אם לא רציתי לראות אותה יותר בחיים.
המשכתי בהליכה שלי ממלמלת לעצמי מחשבות נוספות. עוד לפני שפניתי לרחוב שלה, עברה ניידת שמהבהבת עם האור כחול-אדום שלה, שמעיד על כך שמשהו באמת קרה. התחלתי למהר ולרוץ לכיוון הבית, שלמזלי הניידת חלפה על ידו ולא נעצרה. אז פשע כנראה עוד לא קרה.
מריצה עברתי להליכה יותר איטית והפעם כשדפקתי על הדלת, לא שמעתי את אמא שלה צועקת לה מהמטבח לפתוח את הדלת. היא כבר לוקחת כמובן מאליו שרק אני מסוגלת לדפוק בשעות הערב המאוחרות, כדי לבקר את הבת שלה. ההורים של שמרית התגרשו לפני שנים ומאז הם לא נפגשו. גם שמרית לא זוכה לראות את אבא שלה. כך שרק אני נשארתי היחידה שמבקרת אותה, אם לא להחשיב את החברות של אמא שלה.

כשנפתחה הדלת, אמא שלה לא נראתה כרגיל. היא הייתה ללא שום הבעת פנים או רגש. כמו פסל. עוד לפני שהספיקה לקחת נשימה, הבנתי שצדקתי ושלא סתם קרה משהו. קרה משהו נוראי.
"הכל בסדר?"היא שאלה ושחררה את נשימתה. זה לא ברור לפי הבעת הפנים שלי שמשהו לא בסדר? "שמרית לא הייתה היום בבית ספר והיא גם לא עונה לי". אני לא יודעת למה, אבל כשאמרתי את זה, אמא שלה קצת התכווצה.
"שמרית לא כאן", היא אמרה בקול קצת חנוק. "מה קרה לה?", שאלתי. "אספו אותה", ענתה. הסתכלתי עליה בפנים מבולבלות. למה היא בדיוק מתכוונת? "מתי היא תחזור?", ניסיתי להבין.
"אני לא יודעת", האמא סחוטת הדמעות לא סיפרה לאיש מה קרה. ואני מאז לא ראיתי אותה. מאותו יום הפכתי לאדם הכי מגעיל ולחברה הכי גרועה בכל הדורות. חברה שנהייתה כמו חבריה, שלא טרחו לבדוק מה קרה וגם לא יוכלו יותר לדעת. בגללי.

ליזה
ג
יל: 14

 

כתבות דומות:
תוכן פגעוני
הגיבי לפוסט
user image
הגיבי
mask
13 תגובות
טיילור המלכה אפריל 11, 15:23
תוכן פגעוני
ממש עצוב את כותבת מקסים🫶🏻🫶🏻🫶🏻
blueyes נובמבר 13, 2014 00:00
תוכן פגעוני
מקסים ועצוב
כתיבה מקסימה!!
שישי428 ספטמבר 19, 2012 00:00
תוכן פגעוני
.
סיפור עצוב
תגובות: 453
מתבגרת צעירה ספטמבר 19, 2012 00:00
תוכן פגעוני
זה אמיתי?
ואת כותבת יפה!
שנינוש! :) ספטמבר 18, 2012 00:00
תוכן פגעוני
וואו
איזה סיפור עצוב....... אבל את יודעת מה קרה לה? ואם כן תוכלי לספר לנו בבקשה אני סקרניתתתת
נועה ספטמבר 17, 2012 16:02
תוכן פגעוני

זה אמיתי?/? ומה קרה לה?/
תגובות: 294
יסמין לבן ♥ ספטמבר 17, 2012 00:00
תוכן פגעוני
עצווווב.......
יפה!!
black wings ספטמבר 17, 2012 00:00
תוכן פגעוני
..
עצוב .. :(
תגובות: 524
avigail82 ספטמבר 17, 2012 00:00
תוכן פגעוני
וואי אני בוכה!!
מה קרה לה?
תגובות: 271
הלילך האבוד... ספטמבר 17, 2012 00:00
תוכן פגעוני
אלוהים!!!
אם את יכולה אז בבקשה תספרי ע מה שקרה...במיוחד עם זה תאאונת דרכים..אני ממש מעוניינת לדעת..,אני מקווה ללמוד כמה שיותר מאחרים..מאשר שזה יקרה לי...
טעני עוד תגובות