מטרידים אותי
אני אחת הילדות הכי מפותחות בכיתה: כבר קיבלתי מחזור, אני לובשת חזייה, יש לי כבר שיער באזורים אינטימיים ועוד. יש לי חזה גדול יחסית לשאר בנות הכיתה, והבנים מאוד אוהבים את זה.
אני מוצאת את עצמי במצבים מביכים שבהם שואלים אותי אם אני שמה חזייה והאם קיבלתי מחזור, וקרה גם שבנים מהכיתה באו ושאלו אותי אם איזה ילד שאל אותי אם הוא יכול למשש לי את החזה, בגלל שהוא אמר להם שהוא שאל אותי את זה.
הם שאלו אותי את זה בקול רם באמצע הכיתה בהפסקה כשהם מוקפים בכ-10 ילדים.
בהתחלה כאב לי לשמוע את השאלות הקלילות על החזייה והמחזור ועדיין כואב לי לשמוע אותן, אבל זה הרבה פחות כואב מהשאלות הכבדות שמהן בא לי לקבור את עצמי ולבכות.
בנוסף, אני חושבת שנאנסתי על ידי אחת מחברותיי הטובות וזה קרה מול עיניהן של חברות שלי שנשארו אדישות ולא שמו לב אליי ולצרכיי.
אני וכמה מחברותיי ישבנו בחדר עם שני מזרונים. אני וחברה שלי ביחד על המזרון, היא שולחת את ידה אל החזה שלי ומלטפת, באותו הזמן היא זורקת הערות על החזה שלי. על המזרון השני יושבות הבנות האחרות שמסתכלות על המתרחש וצוחקות...
בפעמים הראשונות שמחתי על זה שאני מבדרת את חברותיי, אך אחרי כמה זמן הבנתי שהיא חודרת אל השטח הפרטי שלי ועושה דברים שהיא לא צריכה לעשות. מהיום שהבנתי זאת ניסיתי לשמור על גופי. כשהיא ניסתה לעשות זאת הדפתי את ידה, לא רציתי להתעמת איתה כי היא אחת מחברותיי הטובות והקשר שלנו חשוב לי.
היא פגעה בי מאוד ואני עדיין כועסת על עצמי שנתתי לה לחדור אל המרחב האישי שלי וכמו כל שאר חברותיי, הייתי עיוורת. היא התחילה לעשות לי את זה כשהיא הייתה בת 10 ואני 11.
לסיכום, אני רוצה להבין איך אני יכולה להתמודד עם הבנים והצלקת מהחברה, איך אוכל לשכוח את מעשיה ולפתוח דף חדש?
תודה,
אלמונית
גיל: 14
תשובה
שלום יקרה,
קודם כל, אני מאוד שמחה שכתבת לי כי את מתארת דברים קשים ואני רוצה לחזק את ידייך. חברה שלך, וגם הבנים בבית הספר, אכן חדרו לך למרחב האישי. מה שאת חווית איננו אונס אך הוא כן הטרדה מינית ומעשה מגונה. אין לך מה לכעוס על עצמך. את לא אשמה בשום דבר ולא עשית שום דבר רע! גם אין לך במה להתבייש! היא האשמה וגם הבנים בכיתה. לאיש/ה אין את הזכות לשאול אותך שאלות מיניות על גופך, לגעת בו או להציע לך הצעות מגונות לגביו. זה לא עניינו/ה של אף אחד/ת.
אני רוצה לעודד אותך לשתף את אמא שלך, אחות גדולה, יועצת בית הספר או מחנכת הכיתה. חשוב שהן תדענה מה קורה ומה את מרגישה, וחשוב גם לדבר על כך על הילדים האחרים כדי שהם יבינו שזו עבירה פלילית ושזה גם לא מכבד אותך או אותם.
אני מבינה את הקושי לעמוד מול הלחץ הזה של המגע והאמירות, ועוד מול כל החברות או הידידים. זה באמת קשה. מה שהם חושבים שבדיחה - את חווה כאלימות כלפייך, ובצדק. אני מזמינה אותך ליצור קשר עם מרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית שמספרו 1202 מכל טלפון, כדי לדבר על הנושא. את יכולה גם לבקש מהיועצת להזמין את מחלקת החינוך שלהן לסדנאות בו ידברו עם השכבה על גבולות, הגוף שלי הוא רק שלי, ואלימות מינית. ככה תוכלי לצאת מועצמת ממה שעבר עלייך. שוב, את לא אשמה ולאיש/ה אסור לשאול אותך על גופך או לגעת בו.
שלך,
שרון