גודל טקסט‎ נורמלי‎ גדול‎ ענק‎
ניגודיות צבעים‎
רגיל‎ מותאם לכבדי ראייה
סגור

וזרח השמש

אחרי לילה סוער במיוחד, אור מוצאת את עצמה בביתה של נועה ובחברתו של עידו והחיוך המסתורי שלו... אז על מה יש לו לחייך??

תוכן פגעוני
tag icon תגיות:
אפריל 04, 2012 00:00
photo

 

מצטערת על הפרקים הקצרים, אין לי זמן לכתוב. מבטיחה להשתדל להאריך!

תודה,
-אור-


*

ראיתי אותו במטבח ורציתי לקבור לעצמי קבר ולהישאר שם לתמיד. אוי הבושה.
"היי." אמרה נועה.
למה היא צועקת?
"בבקשה אל תדברו חזק מדי. אני מרגישה כאילו דפקו לי את הראש עם פטיש."
"קרוב. השתכרת."
עידו חייך. משהו בחיוך שלו הגעיל אותי, כאילו יש עוד מישהו אי שם עם חיוך דומה שאני פשוט... לא אוהבת. אבל מי לאלף עזאזלים?
אוף, הראש.
"את בוהה." נועה אמרה בחיוך. הסטתי את מבטי כמעט מיד. "זה לא מנומס."
היא התחלפה עם דודה יפה במקרה?
"מה את דודה יפה הפולנייה שלי? אין לי כוח להיות מנומסת, תהרגו אותי."
"מישהי פה קמה על צד שמאל של הספה." עידו חייך
שוב.
"אוף אל תתחיל גם כן..."
 "את עוקצנית."
"אני? עוקצנית?" אמרתי. "אני כל כך ההיפך מעוקצנית."
"עכשיו את מתגוננת." ציין עידו.
"די שניכם." נועה הושיבה אותי על אחד מכיסאות המטבח שלהם ודחפה לי לידיים כדור אופטלגין אחד וקפה.
"בחיי, אתם כמו זוג זקנים שרבים על כל דבר." היא התיישבה גם היא.
"לא אני לא." אמרתי בכעס.
צחוק. הראש שלי! קצת התחשבות, אנשים!
"הראש!"
הם התאפקו שלא לצחוק שוב.
"אז... עשיתי משהו ששווה להזכיר?"
"שכחת את התיק שלך. יש לך מזל שראיתי אותו על אחד הכיסאות בבר." נועה אמרה.
"תודה."
הסתכלתי על עידו שהסתכל עליי בפרצוף ממזרי. אוי לא.
"מה עשיתי אתמול בלילה."
"כלום." הוא חייך. "ממש כלום."
"נו!"
"אני לא עומד לגלות לך."
"אתה עולה לי על העצבים." בלעתי את האופטלגין ולגמתי מהקפה. "שני סוכר. כמו שאני אוהבת." מלמלתי.
"הא?" אמרה נועה. "מה אמרת?"
"כלום."
"אה..."
שתיקה.
"אז...."
אני ועידו הסתכלנו עלייה כמעט מיד. כמעט בו זמנית. הוא קורא לי את המחשבות או מה? זה עולה לי על העצבים. הוא עולה לי על העצבים. הסתכלתי עליו בזעם הוא הסתכל עליי בחיוך, מגחך.
"אני הולכת ל...אממ... שירותים?" אמרה נועה. "כן. אני הולכת לשירותים. תיהנו זוג יונים."
"אנחנו לא זוג יונים!" ענינו ביחד.
היא גיחכה ויצאה מהחדר.
"אז... מה באמת עשיתי אתמול?"
"כלום." הוא הבליע חיוך. "אה כן, אמרת שיש לי אף יפה, שאלת אותי למה אין לי חברה אם אני כזה חתיך ו... אה כן, אמרת גם משהו על אנטילופות."
"אין מצב. אני בחיים לא הייתי אומרת דברים כאלה."
"תתפלאי, אלכוהול יכול לעשות דברים משונים לבן אדם."
"אבל אני לא כזאת, אני לא עושה דברים כאלה."
"זהו שעשית."
"אתה משקר."
"לא אני לא."
"כן אתה כן."
"לא אני לא."
"כן אתה כ-ן."
"לא אני-"
"טוב די."
אי אפשר לומר שהאופטלגין לא עזר אבל עדיין... הראש. ומה אם אני באמת עשיתי את כל זה? אוי אלוהים, הבושה. אבל הדבר שהכי הטריד אותי היה:
מה לעזאזל זה אנטילופה? סוג של ציפור?
"אנטילופה זה ציפור?"
הרהרתי בקול ועידו הביט בי במבט של 'מה-עובר-לך-בראש-למען-השם-שתית-שוב?!'
"מה קשור?"
"אמרת שדיברתי על אנטילופות. מה זה אנטילופה?"
"סוג של צבי."
"מאיפה אתה יודע?"
"פעם טיילתי עם אמא שלי בכל מיני מקומות, מתישהו ביער כלשהו. בכל מקרה זה עלה."
"אנטילופות?" צחקתי. "באמת?"
"תתפלאי אבל יש אנטילופות בארצנו הקטנטונת."
"מאגניב."
"בהחלט מאגניב. אבל מאגניב עם א'. מאגניב מגניב."
"איבדתי אותך."
"לא משנה."
הוא חייך ולגם מהכוס שלו, הייתה לו כוס מקודם? אני לגמרי לא מפוקסת. הוא נראה חמוד כזה. עם קצוות השיער שנפלו לו על הפנים לרגע ואיך שהזיז אותם, והאף הסולד שלו. באמת יש לו אף יפה. הוא נראה טוב, אפילו מאוד טוב.
"למה את מחייכת?" 
הוא חייך אליי בחזרה. אני מחייכת?
"סתם."
"אם זה היה סתם לא היית מחייכת."
"תתפלא, אני יכולה לחייך סתם. הרבה אנשים מחייכים סתם. חיוך זה דבר יפה, אז למה לא לחייך?"
הוא משך בכתפיו באדישות והתרכז בכוס שלו. הוא לא טרח להזיז אותן אז הנחתי שהוא חושב על משהו.
"על מה אתה חושב?"
"סתם."
"למה לטרוח לחשוב על סתם?"
"כי לפעמים עדיף לחשוב על סתם בשביל לשכוח דברים אחרים."
הפעם אני משכתי בכתפיי.
שתיקה קצרה.
"את יפה." הוא חייך.
הא?
"אממ.. תודה, נדמה לי. אני חושבת שפלטתי כבר
 שאתה יפה, אין צורך לחזור על מה שכבר אמרתי."
"למה? נעים לשמוע אנשים אומרים לך משהו נחמד."
"אוקיי, אז יש לך שיער יפה."
"תודה." הוא חייך. "יש לי רעיון."
"שהוא?"
"את תגידי משהו נחמד עליי ואני אגיד משהו נחמד עלייך."
"אבל מה כבר אני יכולה להגיד על מישהו שאני בקושי מכירה?"
"תנסי."
"טוב, אני אנסה." חשבתי לרגע. "אתה משתלב בקלות."
"זאת עובדה."
"אז?"
"את אמורה לומר משהו נחמד עליי, לא לזרוק עובדות."
"אז בוא נזרוק עובדות."
"טוב." הוא שוב הניח לקצוות השיער שלו לנוח לו על הפנים, אז ידעתי שהוא חושב. כמה רגעים אחר כך הוא הזיז אותן. "את יודעת לכתוב."
"אתה עוזר לאנשים חסרי ישע."
"הא?"
"אני, שיכורה, פדופיל בן 69." הסתכלתי עליו. "תעשה חשבון."
"את יצירתית."
"בנות נמשכות אליך כמו עש ללהבה."
"בנים מתחילים איתך על ימין ועל שמאל."
"אתה רומז משהו?" שאלתי בכעס מסוים, לא יודעת למה.
"לא."
"אתה מעצבן."
"את מרגיזה."
"אתה אדיש."
"את מסוגרת."
לאט לאט הפנים שלנו התקרבו.
"אתה לא יודע להפסיק."
"להפסיק מה?"
"את הכל!"
"את בלתי נסבלת!"
"מי שמדבר!"
האפים שלנו כמעט נגעו זה בזו עד שנועה נכנסה למטבח עם פלאפון בידה.
"אממ..."      
"מה?!" שאלנו אני עידו. ביחד. שוב. חרא.
"אמא שלך."
היא הושיטה לי את הפלאפון.
"הלו?"
"אור, את כל כך בעונש עכשיו."
"הא?"
"למה לא התקשרת אליי לעזאזל?"
"אממ... שכחתי?" אמרתי מבולבלת. "כן. שכחתי."
"מה זאת אומרת שכחת?!"
היא צעקה כל כך חזק עד שהזזתי את הפלאפון מהאוזן שלי.  "יש לך מושג כמה דאגתי? אם נועה לא הייתה מתקשרת ומודיעה לי שאת הולכת לישון אצלה הייתי נשארת ערה כל הלילה ומחכה שתחזרי. את רואה? נועה אחראית. היא מודיעה לי כשיש שינוי. אם זו הייתה ילדה אחרת לא הייתי מרשה לך בכלל ללכת. מה חשבת לעצמך?!"
וככה זה נמשך מי יודע כמה זמן. שעות, אולי.
בין לבין אמרתי מילים שנונות כגון: כן אמא, מצטערת אמא, זה לא יקרה שוב, יאפ, כן, אנטילופה. והיא יכלה לדבר עוד ועוד ועוד ועוד אם לא הייתי קוטעת אותה באמצע.
"את לא יכולה פשוט-"
"בסדר אמא, הבנתי. אל תדאגי."
"מה זאת אומרת אל תדאגי?!?!"
היא צעקה עוד פעם ואני שוב הזזתי את הפלאפון מהאוזן. אני עוד אהיה חירשת בקצב הזה.
"אמא אני אתקשר אלייך כשאני ארצה ללכת טוב?"
"שלא תחשבי שזה נגמר גברת צעירה!"
"טוב אמא."
"ביי, אוהבת אותך."
"ביי."
"ואת יודעת ש-"
"ביי."
"ביי."
ניתקתי את השיחה ופלטתי אנחה.
"ואוו, יש לך אמא דאגנית משהו." אמר נועה בהשתאות. "לאמא שלי לא ממש אכפת מה אני עושה. גם אמא שלי וגם אבא שלי בעבודה כל היום."
"כן טוב, היא אמא שלי."
עידו הסתכל על שתינו באדישות לא קשורה כזאת.
"על מה אתה מסתכל?"
"כלום, כלום." הוא הרים את ידיו למעלה בכניעה ונרתע קצת אחורה. "בבקשה אל תהרגי אותי."
"מה שתגיד."
"את במצב רוח קרבי היום." נועה חייכה.
"כן טוב, אין לי ממש מצב רוח לחזור הביתה ככה."
"ככה?"
"תריחי אותי."
היא התקרבה קצת וסתמה את אפה בדרמטיות.
"אוי האימה!"
"שתקי."
"לא אבל עכשיו ברצינות, לכי להתקלח."
"אני עם נועה." עידו אמר פתאום.
"ולאיזה בגדים בדיוק אני אחליף?"
"מיי ארון יור ארון."
"ברצינות? את לא יודעת להגיד ארון באנגלית?"
"הקבצה ג' באנגלית."
חייכתי.
"כבר באה."
"מבטיח לא להציץ." אמר עידו.
הרמתי גבה. "לא ידעתי שזאת אפשרות."
הוא חייך. אוף, מה הקטע של החיוך הזה?
יצאתי מהמטבח, מבולבלת ותהיתי למה אני כל כך לא אוהבת את החיוך הזה.

 

*

 

אור.

 

כתבות דומות:
תוכן פגעוני
הגיבי לפוסט
user image
הגיבי
mask
24 תגובות
גלוששש123:) מאי 31, 2012 00:00
תוכן פגעוני
וואוו:)
מדהההייימממממממ..... מממווווווכשששרררתתת..:) תמשיכי אני רצינית זה כיפ לקרוא את זה...
♥מורצ`וק♥ אפריל 25, 2012 00:00
תוכן פגעוני
מדהים!
תמשיכי
פייה טובה אפריל 16, 2012 22:46
תוכן פגעוני

הפרקים נורא קצרים ( תסתכלי נגיד בפרקים של מחוברות) וגם עברו שבועיים שלא כתבת חוץ מזה הסיפור די יפה אבל לא ממש סוחף אני מקווה שתיקחי את הביקורת שלי כביקורת בונה ושתדעי שיש לך כשרון כתיבה ושאת כותבת מדהים.
טלה(: אפריל 13, 2012 00:29
תוכן פגעוני

את מדהימה , מחכה ליום רביעי בקוצר רוח(:
האנגרית בנשמה:) אפריל 12, 2012 00:00
תוכן פגעוני
היי בנות:)
אני כתבתי כבר פרק, אבל הוא לא היה טוב מספיק. אני מעדיפה לעשות מלא מלא טיוטות ולא לפרסם פרק לא טוב. אני מקווה שהפרק הבא יעלה על הציפיות שלכן:) נ.ב. מצטערת שהפרק לא התפרסם לאב יו.
אנונימית אפריל 11, 2012 00:00
תוכן פגעוני

או יופי, עכשיו את תהיה כמו יהלי ולא תעלי טורים!?!?!
תגובות: 1238
*טרופית* אפריל 11, 2012 00:00
תוכן פגעוני
=/
למה אין פרק חדש?????!?!?!
תגובות: 350
הלו ניקי :) אפריל 09, 2012 00:00
תוכן פגעוני
:)
ייפפפהה
תגובות: 1238
*טרופית* אפריל 07, 2012 00:00
תוכן פגעוני
=]]
פרק יפה!! באמת שהפרקים קצרים ....תאריכי עוד! מחכה לפרק הבא =]
שנינוששש (: אפריל 06, 2012 00:00
תוכן פגעוני

פרק נחמד.. רואים שאת משתדלת להשתפר משבוע לשבוע! המשיכי כך ! (:
טעני עוד תגובות