אחת הגולשות מגיבה לטור של חן מהשבוע שעבר, וכותבת על דימוי הגוף מניסיונה האישי...
חן היקרה,
קודם כל, רציתי לומר שזה היה ממש יפה מצידך להכין את הסרטון ולדבר על הנושא של דימוי גוף. זהו נושא שקרוב אליו משום שגם אני סבלתי מדימוי גוף מוטעה במשך תקופה ארוכה.
בתור ילדה, חשבתי שאני ממש שמנה. רק לאחרונה, אחרי שהצצתי בתמונות ישנות שלי, לפתע הבנתי שלא הייתי שמנה בכלל! כן, לפעמים שקלתי קילו או שניים יותר מהרצוי, אבל בסך הכל נראיתי בריאה ובמשקל תקין. אני חושבת שהדימוי הבעייתי נבע ממילים של ילדה מסוימת...
היינו החברות הכי טובות. היא מאוד רזה, כמעט שלד. היא כל הזמן הייתה קוראת לי שמנה, וזה מאוד הכאיב לי ופגע בי. בגלל זה התחלתי לחשוב שאני באמת שמנה...
הילדה הזו הייתה מאוד מקובלת, ממש מלכת הכיתה! בכיתה ד' קצת התרחקתי ממנה ומצאתי לי חברות אחרות. לאחר מכן, עוד בנות פעלו כמוני וגם שמרו ממנה מרחק, וזה הגיע למצב שאני הייתי המקובלת "החדשה".
לדברים שהיא אמרה לי הייתה השפעה כל כך רבה על הדרך שבה תפסתי את עצמי. נגיד, אני שרה די טוב, אבל בגלל שהיא אמרה לי שאני לא יודעת לשיר, לא השתתפתי באף טקס בבית ספר. כמו שגם אמרתי, גם להערות שלה בנוגע למשקל שלי הייתה השפעה גדולה. היום, אני אומנם לא במשקל תקין לפי מדד ה- BMI, אבל אני נראית לא רע בכלל, ומרגישה הרבה יותר טוב לגבי עצמי.
אני מקובלת ויש לי המון חברות. חשוב לי לציין כי אני והיא עדיין חברות ממש טובות. היא השתנתה, ועכשיו היא יותר רגישה לדברים שהיא אומרת ועשויים לפגוע בי או בילדים אחרים. אני באמת שמחה שהיא חלק מהחיים שלי, כי היא ילדה מקסימה ואני אוהבת אותה מאוד!
תודה רבה ומצטערת שחפרתי...
אלמונית.