המשפחה המושלמת...

תוכן פגעוני
tag icon תגיות:
מרס 20, 2011 00:00

 

שלום.

אני מעדיפה להישאר אלמונית ואני רוצה לשתף אתכן במה שקורה לי בזמן האחרון...

אני ילדה מקובלת יחסית, יש לי המון חברים וחברות. אני ילדה יחסית יפה [יש כאלה שאומרים מאוד אבל אני לא רוצה להשוויץ].

אני ילדה מצחיקה, בעלת חוש הומור מפותח, תמיד מחייכת והמוטו שלי תמיד היה "דונט וורי בי הפי".

 

כל החיים שלי החברות אמרו לי ש"יש לי את המשפחה המושלמת" והלוואי עליהן הורים כאלה. אני באמת הרגשתי כאילו הילדה הכי בעלת מזל בעולם הזה.

יש לי הכל, דברים חומריים כמו אייפון 4, 90 אחוז מהבגדים שלי מותגים, קנו לי כרטיס להופעה של ג'סטין ביבר בטבעת הזהב וההורים שלי עושים מאמצים כדי להכניס אותי למאחורי הקלעים. וחוץ מזה אני מקבלת כמעט כל מה שאני רוצה. וגם ההורים שלי מסכימים לי כמעט הכל.

עד עכשיו החיים שלי נראים נהדר לא

אבל זה ממש לא ככה.

 

תמיד ידעתי שמשהו כל כך מושלם-  לא באמת יכול להיות. כי מה לעשות, אין דבר כזה מושלם.

לפני כחודש וחצי אני ואחותי הגדולה גילינו שאימא בוגדת באבא. ואחותי לא יכלה לשתוק, היא סיפרה לו, ואז התחיל כל הסיפור... אחותי הקטנה התחרפנה למרות שהיא לא יודעת מכלום וסיפרה לי שהיא רוצה להתאבד.

אחותי הגדולה כמעט עזבה את הבית אבל החליטה להישאר כדי לשמור עלי ועל אחותי הקטנה.

גיליתי שלא רק אימא שלי הסתירה מאיתנו סודות אלא גם אבא שלי, בקיצור הסיפור המשפחתי הכי מגעיל שיש.

 

עברתי תקופה לא טובה, ורק חברה אחת ידעה מה קורה לי...ניסיתי, ניסיתי להראות שהכול טוב איתי ושהחיוך מהפנים שלי לא ירד לעולם, ניסיתי להראות שהכול בסדר, שאני אחלה, וגם בלימודים עשיתי מאמצים כדי שאף אחד לא יחשוד במשהו.

אבל לפני כמה ימים, כמה חברות וחברים שלי פשוט לא הבינו אותי, הייתה אי הבנה גדולה הדדית, ואני התחלתי לבכות, כל דבר הכי קטן שקורה לי אני מתחילה לבכות.

ופשוט לא יכולתי יותר אמרתי להם ש"זה הקש ששבר את גב הגמל" ורמזתי להם רמזים מאוד ברורים.

 

פתאום שתיים מהחברות שרבתי איתן אמרו לי שהן חייבות ללכת ושנדבר אחר כך, וגם ההורים שלי הלכו מהבית, אז החלטתי שזה הרגע המתאים.

הלכתי למטבח ולקחתי סכין פשוטה והתחלתי לחתוך בפרק היד. לא הרגשתי ת'כאב בכלל, זה לא עניין אותי, הייתה לי רק מטרה אחת.

 

ופתאום צלצול בדלת, מהר ניגבתי את הדם שיצא לי ואת כל ההמקומות שהתלכלכו ופתחתי את הדלת, ראיתי את שתי החברות שלי בדלת. אמרתי להן שאני בסדר ושילכו אבל במקום זה הן רדפו אחריי לחדר ואז הן ראו את החתך על היד שלי ונבהלו. הן תמכו בי ועזרו לי. לא גיליתי שום דבר להורים שלי, כי לא בא לי לשמוע את הקול שלהם יותר.

 

יום אחרי זה לא הלכתי לבית ספר, לא היה בא לי. הלכתי לסבא ולסבתא שלי, ודמיינתי איך הם יגיבו אם באמת הייתי מצליחה להתאבד, ודמיינתי את החברים שלי, את המשפחה שלי ואת כל הסובבים אותי.

ואז הבנתי שיש לי טעם לחיים, ושיש לי המון מזל שחברותיי באו, אם הן היו מתעכבות ב- 10 דקות, יכול להיות שאף אחד לא היה יודע מה קרה לי ולמה עשיתי את זה.

 

השאלה שלי עכשיו היא איך להמשיך מ מה לעשות עם עצמי נמאס לי מהמקום הזה, מההורים האלה, מעצמי.

 

 

תודה שקראת את זה, היה לי חשוב לספר את מה שעובר עליי, אף אחד לא יודע מזה.

 

אלמונית

גיל: 16

 

תשובה

שלום לך,

אפשר מאוד להבין את תחושת השבר והדיכאון שאת חשה. החיים היפים האלה, המושלמים לכאורה, לפתע התנפצו ואת נשארת לאסוף את השברים. נכון

אני חושבת שנדרשת תקופה של הסתגלות והתאוששות, ועושה רושם שיש לך כוחות להתמודד וגם מערכת תמיכה של חברות טובות שבאמת איכפת להן ממך.

 

יחד עם זאת ברצוני להבליט מספר נקודות מרכזיות:

האחת – אנא זכרי שמחשבות אובדניות הן התנסות אנושית, אבל יש הבדל בין מחשבה לבין מעשה. זכרי שלפעמים מעשים בכיוון כזה עלולים להיות מאוד מסוכנים היות שהם גם לא הפיכים. אבל, לעומת זאת, כל עוד את בוחרת להתמודד יש אפשרויות של תקווה.

 

השנייה – מערכת תמיכה חברתית חשובה הרי כל כך כדי לא להרגיש לבד בעולם. יחד עם זאת היה כדאי להיעזר במישהו מקצועי. בין אם זו יועצת בית הספר, אם את מרגישה קרובה אליה, ובין אם לבקש מאבא (או מאימא) עזרה מקצועית. האמת שעזרה כזו נדרשת גם להם כזוג וגם לכם בכלל כמשפחה. אין צורך לסבול לבד...

 

ולבסוף, תקופות קשות עוברות. האמיני בזה. נכון שהחיים כבר לא יהיו אותו הדבר, אבל זכרי שההורים הקשובים אליך, אלה שרוצים לשמח אותך, לא נעלמו. הם נמצאים בליבו של משבר זוגי, שלא קשור אליך כלל ואין בו להעיד שאינם אוהבים אותך. אני יודעת שקשה לעשות זאת אבל נסי לא לשפוט לבטח אינך יודעת את כל הפרטים, וגם לא צריכה לדעת מה בדיוק קורה ביניהם.

 

מאחלת לך שתדעי ימים טובים מאלה,

נלי

 

כתבות דומות:
תוכן פגעוני
הגיבי לפוסט
user image
הגיבי
mask
6 תגובות
stra stra stra stra stra
משתמשת חדשה
סוואגירל אפריל 25, 2013 00:00
תקראו זה חשוב .. אני נשבעת שאני בווכה ..
אני פשוט בוכה ממה שכתבת עכשיו .. עצוב לי .. כל הערב קראתי סיפורים כאלה אבל פה אני באמת רציתי כבר לבכות .. על כל מקרה של נסיון התאבדות אני מתחילה לבכות, בעיקר בזמן האחרון שהמצב החברתי שלי ממש ממש ירד .. אני בוכה מלא, הילד שאני אוהבת רק עכשיו סופסוף מתחיל לשים עליי וגם בקושי, לפני כמה חודשים היה לי ממש קשה מההורים שלי כי בלימודים תמיד הייתי מסובכת .. וקיבלתי ציון די נמוך על עבודה שממש השקעתי בה ואבא שלי אמר משהו שברח לו מהפה "זה לא כזה טוב" (זה היה הציון הכי נמוך) ובמשך כמה ימים אני לא יכלתי להסתכל לו בעיניים, כ"כ נעלבתי .. אני לא יודעת למה .. פשוט עצוב לי, ואני עדיין בוכהה ... אני מתחננת בשבילך ובשביל כל מי שחושבת על זה - לא משנה מה תרגישו, מה תעברו ואיך יתייחסו אליכן .. בחיים אל תתאבדו או תפגעו בעצמכן ... אני רק בת 12 אבל אני ממש ילדה רגישה .. והבכי יורד והדמעות זולגות ואני מבינה הרבה יותר ממה שאתן חושבות .. בבקשה תפסיקו לפגוע בעצמכן, כי כל מי שאתן כן חשובות לו, יפגע גם ובסוף אתן תתחרטו על זה שם מלמעלה ..
stra stra stra stra stra
משתמשת חדשה
ברביי קטנה נובמבר 10, 2011 00:00
מושלמת אחתת בהצלחה
תקשיבי אני מאוד מבינה מה קרה לך וזה אבל אני גם מאוד גאה בך למרות שאנחננו לא מכירות אני תמיד אתמוך בך למרות שאת יותר גדולה ממני והכול אם את צריכה עזרה רק תפני וזהווו.... <3
stra stra stra stra stra
משתמשת חדשה
אנונימית מרס 29, 2011 00:00

הרבה פעמים אנחנו מנסות להוציא את הכאב שיש לנו בפנים לבחוץ,אני כול-כך מעריכה אותך על זה שהבנת שיש לך טעם לחיים אין מה לעשות החיים קשים ואין דבר כזה בן-אדם מושלם שיהיה לך בהצלחה במשך הדרך..
stra stra stra stra stra
משתמשת חדשה
loveme>3 מרס 28, 2011 00:00
בי הפי
תאמיני לי את לא איבדת שום דבר יש לך הורים שאוהבים אותך אחות גדולה וקטנה את מקובלת ועדיין יש לך חברות שבאמת אכפת להן ממך פשוט ההורים שלך צריכים את זה קצת לעצמם הם אמורים לפתור את זה לבד אם תתערבו זה לא יעזור תמשיכי לחיות ולהאמין מקווה שהכל יסתדר ואני בטוחה שהכל הסתדר ... אני גם סוג של עברתי את זה אבל לא בדיוק ככה מקווה שעזרתי ובהצלחהה ... =] תמשיכי חייך
stra stra stra stra stra
משתמשת חדשה
טלטול 33> מרס 25, 2011 00:00
ואוו ..
האמת לי זה קורה אותו דבר .. :(( אני פשוט לא מרגישה בריאה מי ביפנים וגם נפשית , והתחילה לי צניחה עצומה בציונים , אני מיתנתקת מהחברות שלי לאט .. ההורים שלי היתגרשו :((((((( ואימא שלי פגשה מישהו אחר שאני לא סובלת והם מיתחתנים אבל כול הזמן רבים ו .. תמיד משלימים וניראה שלא משנה כמה הם יריבו היא תמיד תוהב אותו אבל אני לא ! ואת לא יודעת כמה קשה לי ליכתוב את כול זה עכשיו .. ממש יורדות לי הדמעות .. גם אני חשבתי על להיתאבד אבל .. אוליי זה היה משמח אותי אבל לא את אלה שאוהבים אותי .. ואני הייתי מרגישה רע יותר עים עצמי , כי הם עצובים וחושבים עליי כול הזמן .. האמת אף פעם לא הייתי ממש ברת מזל מאז גיל 8-10 פחות או יותר .. כאילו בא מישהו ולקח את טיפות המזל שהיו לי והדברים היחידים שימחו אותי , כמו ההורים שלי וזה שכול יום הייתי קמה ושמחה עים החברות שלי וכול המישפחה מאוחדת והכול אבל גם אז כולנו ניפרדנו , האחים שלי הלכו לבתים שונים ואח אחד היתחתן ועברנו לדירה אחרת והסבתא של בן דוד שלי מתה ..
stra stra stra stra stra
משתמשת חדשה
אנונימית מרס 20, 2011 00:00

בהצלחה מאמי!!!