גודל טקסט‎ נורמלי‎ גדול‎ ענק‎
ניגודיות צבעים‎
רגיל‎ מותאם לכבדי ראייה
סגור

חולה מבדידות

ורד מספרת על חיים לצד אחות חולת סרטן, כשלדאגה
לשלומה מצטרפים גם רגשות של כעס, אכזבה ובלבול

תוכן פגעוני
tag icon תגיות:
אפריל 05, 2011 00:00
photo

 

בהתחלה הייתי פשוט מבוהלת מדי בשביל לשים לב, לא הייתי בהכחשה, הבנתי בדיוק מה קורה, אבל הייתי מפוחדת. מבועתת. איך הייתי אמורה להגיב בכלל? בהתחלה לא ראיתי את זה...הצלחתי להבין רק כשהכל כבר עבר, כשהתחיל לגדול השיער שלה בחזרה וכשהבנתי שלאחותי הקטנה יש חיי חברה יותר מפותחים משלי.

כמובן, עוד מההתחלה היא הייתה במרכז תשומת הלב, אבל אז לא ראיתי את זה. אני הייתי מאלה שהעניקו לה את תשומת הלב הזו. ככה זה ילד חולה, חולה מאוד למען האמת... רק עכשיו, כשהכל עבר, כשהפסיקו את טיפולי הכימותרפיה, הבנתי. הפרספקטיבה השתנתה והצלחתי לראות את זה. זה התחיל לפגוע בי.

היא קטנה ממני בשלוש שנים. אני הייתי חוזרת באחת עשרה בלילה הביתה, היא הייתה באה בשלוש לפנות בוקר. בנים הקיפו אותה. בנים שמתאימים יותר לגיל שלי, שאפילו לא משכו אותה, אלא אותי, הקיפו אותה, העריצו אותה. הגזרה המושלמת שלה ממש לא של ילדה בת 12, הפנים המתוקות האלו שאפילו קרחת לא הצליחה להרוס, עשו את שלהן. אני נשארתי דחוקה בפינה, הרגשתי שמנמנה, בודדה, ומיותרת.

היו לי חברות. הרבה. היו לי כמובן החברות הכי טובות. שלוש. לאחת מהן הייתה אחות עם לוקמיה, למעשה. היא ואחותי אפילו התאשפזו באותו חדר יחד. היו לי גם כמה ידידים, ומערכת יחסים ראשונה של חצי שנה שהרגע יצאתי ממנה. אבל את כל הדברים האלו לקח לי כל כך הרבה זמן לרכוש. כל כך הרבה מאמץ נדרש ממני. לה זה בא פשוט ככה. חבורה של 10 בחורים, מושכים למדי, בני 18-19, מכרכרים סביבה ואני?אה.. אני האחות של נעה. לא הייתי יותר מזה.

האנשים האלו היו מעמותה לילדים חולי סרטן. עמותה מקסימה. כל מה שהם עשו היה במטרה לרומם את הילד, לעזור לו להרגיש טוב עם עצמו, לדאוג ששום אופן לא ירגיש בודד או נחות. רק שכל כך התמקדו במטרה הזו, שלא שמו לב שהאחים של הילד מתחילים להרגיש נחותים ודחויים. היה להם עלון הכנה להורים, לתת הסבר למחלה  וליידע למה שקורה סביבה. היה כתוב שהאחים עשויים להרגיש דחויים בזמן המחלה כי כל תשומת הלב תופנה לילד החולה. חבל שהם לא בדקו את כל הגורמים לזה...הם גם לא ניסו למצוא פיתרון...

לילד החולה העמותה הציעה 3 מחנות בשנה. חורף, אביב וקיץ. כל אחד מהם נמשך בין 5-10 ימים במלון יוקרתי באילת, בצפון הארץ, ובחו"ל. אני מאמינה שהאחים היו אסירי תודה אפילו אם היו מקבלים מחנה אחד, באוהל מטונף ושירותים כימיים, באמצע המדבר. אבל גם זה לא הגיע.

אז כשהגיעה ההזמנה של נעה למחנה האביב הרשיתי לעצמי להיות קצת מדוכדכת. אמא שלי ביקשה ממני לעזור למלא את הטפסים וכשסירבתי, פרצה מריבה. כמו תמיד, הפכתי למפלצת האנוכית והלא מתחשבת שבבית. אני מודה, זה לא היה פייר מצדי, היא הייתה חולה, הפיצוי הזה הגיעה לה ואני ידעתי את זה. אבל זה לא היה פייר גם כלפי.

כשגילו לה את המחלה, אפילו לפני, כשהיינו בבדיקות בשביל לגלות מה יש לה, הייתי שם בשבילה כל הזמן. הפסדתי לימודים, הציונים שלי הידרדרו, התחרפנתי מרוב דאגה...הייתי איתה בכל טיפול כימי, אבל באיזשהו שלב היא החליטה שאני פשוט לא מעניינת אותה יותר, יש לה את המחזרים שלה אז למה היא צריכה אותי?

אני בסך הכל החזרתי לה באותו המטבע...

 

ורד,

גיל: 16

 

כתבות דומות:
תוכן פגעוני
הגיבי לפוסט
user image
הגיבי
mask
29 תגובות
🌈 Rainbow פברואר 10, 2023 20:51
תוכן פגעוני
אני מבינה אותך, זה באמת נשמע קשה. אבל אל תשכחי, קשה לה הרבה יותר אז אל תיהי קשה איתה. תביני אותה,
אנונימית 9 מרס 25, 2021 17:34
תוכן פגעוני
אחותך מדהימה ואמיצה ⁦♥️⁩ לא פשוט להיות חולת סרטן
Ran❣️ דצמבר 06, 2017 22:56
תוכן פגעוני
אני לא ממש יודעת איך להתחיל אני פשוט אגיד לך ששתי הצדדים צודקים תחשבי מזה ילד בת שתיים כשרה מתמודדת עם סרטן שום טיול לא ישפר לה מצב רוח שום מחזר לא יחלים אותה! אבל גם את צודקת מבחינה כלשהיא את פשוט צריכה להסתכל על התמונה המלאה להיות שם בשבילה אבל גם בשביל עצמך אסור לך לוותר לא עלייך וחא על אחותך!❤️
mark my words. דצמבר 05, 2017 21:08
תוכן פגעוני
את ממש לא רעה! זה לא אשמתך שיש לה סרטן...
מלודי שלי בלב אוקטובר 08, 2017 09:32
תוכן פגעוני
לאחות שלך יש סרטן ואת מתנהגת ככה!?!? תחשבי איך ילדה בת 12-13 מרגישה שיכולה למות בכל יום... זה הרגשה נןראית!! ואת מעצימה את ההרגשה הזאת
תגובות: 16
style1 יולי 13, 2014 00:00
תוכן פגעוני

את ממש לא רעה! זה טבעי לגמרי! מה שכן את צריכה להרגיש עם עצמך טוב ולא להישאר מדוכדכת כי זה מרחיק אנשים וגם עכשיו שהכל נגמר לזה עתה (טפו טפו ) תנסי לדבר איתה ועם ההורים שלך על איך שאת מרגישה מקווה שעזרתי! ♥
Queen of Emo דצמבר 21, 2012 00:00
תוכן פגעוני
=(
ורד, הסיפור נגע לי בלב,באמת שכן! אל תרגישי אשמה,את נשמעת ילדה ממש נחמדה ועם היא לא רוצה להיות איתך זה הפסד שלה!!!
אנונימית אפריל 09, 2012 00:00
תוכן פגעוני

ורד בסיפור שלך ממש נגע לליבי ואת ממש לא צריכה לישמור את הכל בלב♥תוציאי את זה תגידי להורים שלך שאת מרגישה דחוייה!
מישמש אוגוסט 15, 2011 22:06
תוכן פגעוני

את מדהימה אני מתעלייך את ככ מתוקה יאו איך את מתוקב וואי כל הכבוד לא הייתי שורדת..!
תגובות: 7849
LiKe ;) יולי 30, 2011 00:00
תוכן פגעוני
יפההההההההה
את כותבת מהמםםם
טעני עוד תגובות