פרלמנט הנערות בכנס שדרות היה הצלחה – ללא עוררין. ולא רק בשל המספר העצום של נערות שצבאו על הדלתות בדרישה להיכנס לאולם המלא עד אפס מקום, (וכמה אירוני שדווקא בכנס שמדבר על אפליה ודיכוי נערות ע"י חברה גברית – עמדו בשער גברים במדים ומנעו מהנערות להיכנס...)
ולא רק בשל פורום המכובדות שהגיעו כדי לשמוע את הנערות: נציגת ראש הממשלה, יו"ר עמותת מעמד האישה, חברת כנסת, יו"ר ארגון ההורים, נשות חינוך ופסיכולוגיה, הנהלת 4girls ועוד.
ולא רק בשל נוכחותה הכריזמטית של מרב מיכאלי שהנחתה את הפרלמנט והיוותה הוכחה שגם במחיר ביקורת תקשורתית – מתעקשת להשמיע דעותיה.
אלא, בגלל, ובזכות – הנערות.
פסיפס נערות מכל הארץ: צפון מרכז דרום, ישראליות, ערביות ורוסיות, צעירות ומבוגרות, דתיות וחילוניות, ספרדיות ואשכנזיות, תלמידות ביה"ס וכאלה שנפלטו ממוסד הלימודים, ממעמד כלכלי גבוה ונמוך, ספורטאיות, שחקניות, זמרות, כותבות, מדעניות, מופנמות ומוחצנות, נערות מפרויקטים של העצמה מבת ים וגולשות האתר שלנו – כולן היו שם.
וקולן נשמע. בנאומים כתובים היטב, בקריאות ספונטאניות, בלחשושים, במיילים, בשיחות מסדרון – הן דיברו. והיו כאלה שמעצם המעמד אזרו את האומץ לדבר לראשונה.
פרלמנט הנערות נתן את הבמה, והנערות עלו אחת אחת וסיפרו – על קשיים, התלבטויות, מידור, סיכונים ואכזבות שהן חוות בביה"ס, בתקווה שהמבוגרות באולם ירימו את הכפפה ויפעלו לשינוי המצב.
מייסדת ומקימת אתר4girls חוה דורון – סופרמן סיפרה בנאומה על כוחן של הגולשות ועל התמיכה שלהן אחת בשנייה: "היא מדברת בשפה שלנו" אמרה לי אחת מהנערות מאוחר יותר: "היא יודעת בדיוק מה אנחנו עוברות".
ואולי דווקא זה הגורם להצלחת האירוע: העובדה שדיברו בשפת הנערות. שראו מנקודת המבט שלהן, מבלי לשפוט, מבלי לצקצק בלשון, מבלי להמעיט מגודל הבעיות – לראשונה לא רק שמעו את הבנות, לראשונה שמעו אותן.
2 גולשות שלנו, נורית אגמי ויעל בכר, נאמו בפרלמנט. באומץ לב, בנחישות ובחינניות הן דיברו על הקשיים של נערות בביה"ס: יעל סיפרה כיצד חלומה להגיע לאולימפיאדה כג'ודאית כלא אותה בתוך סטיגמה "גברית" וגררה הצקות מצד חבריה (?) לכיתה, ואיך כמעט כמעט חמק ממנה התואר "סגנית אלופת ישראל בג'ודו" רק בגלל הפחד שלה מהתגובות של ביה"ס. נורית סיפרה כמה קשה לנערה לפתח את האישיות האמיתית שלה כשהיא נאלצת לבלות 12 שנים בתוך תבניות שביה"ס קבע לה, תבניות שחנקו אותה והפריעו לה לגלות את היופי האמיתי שלה.
כשהבנות דיברו הן הצליחו להחזיר כל אחת מאתנו, "הבוגרות", אל גיל העשרה: אחת נזכרה איך צחקו עליה בכיתה, השנייה נזכרה בחרם שעשו נגדה בתיכון, והשלישית נזכרה בעצב איך ספרה את הימים עד לסיום הלימודים...
ומאולם המלא ב – 200 בנות ו – 50 מבוגרות הפכנו כולנו לילדות בנות 15, קצת מבולבלות, לא ממש מבינות, נורא נורא רוצות שיאהבו אותנו ולא יודעות איך לומר: "תראו אותי".
יצאתי מהפרלמנט קצת מעורערת. יודעת שמחכה לנערות עוד הרבה עבודה עם עצמן כדי להגיע למקום של האהבה והקבלה העצמית, יודעת שהרבה יותר קל להן להאמין כשהילדים צועקים: "מפגרת, שמנה, קופה, לוזרית", מאשר לעצור רגע, להביט פנימה ולראות כמה עוצמה, חוכמה, כישרון ויופי יש בכל אחת מהן.
הבנתי שהמקום היחידי בו הן מרגישות בטוחות הוא בבית, מול המחשב, מול עצמן, וכשהן, פושטות את התלבושת ולובשות את העור האמיתי שלהן – אז הן באמת מדברות, ואתן יודעות מה?
יש להן הרבה מה לומר.
ענבל
מערכת 4girls
