הטיול השנתי!

אני לא יודעת מה איתכן, אבל אני אישית סופרת את הימים והדקות עד לטיול השנתי שלנו. (וכן בנות, לספור דקות זה פתטי בדיוק כמו שאתן חושבות.)

עד שמגיע היום הנכסף, ניתן לשמוע את ההתחלששויות הסוערות של "שיואו קורלי מאמי כפרה חיים שלי, לייק עוד שבוע טיול, לייק דה!" בין התלמידות, והפירמידה החברתית מסתדרת מחדש בניסיונות הכושלים של החננות למצוא אנשים חביבים מספיק כדי להכניס אותם לחדר באכסניה.

בהפסקות אפשר אפילו לשמוע את המורות, ממלמלות בין שלוק לשלוק מהקפה שלהן, על כמה שהן מחכות שהתלמידים הסוערים ייצאו כבר לטיול.

זה, כמובן, בתנאי שהמורות לא מלוות את התלמידים הסוערים הנ"ל.

וסוף סוף הגיע היום המדובר! הטיול השנתי!

בעודי סוחבת תיק כבד מאין כמוהו, אני משתדלת לברך כמה שיותר ילדים בברכת "בוקר טוב" חביבה, למרות שאני יודעת שהבוקר הזה יהיה הכל חוץ מטוב.

המורות מקריאות את שמי מהרשימה, ומוודאות בפעם המיליון שהבאתי 3 ליטרים של מים.

אחרי דקות ארוכות של המתנה לאוטובוס, כולנו נכנסנו ואני התחלתי לשיר שירי דרך משמחים כמו "אנו הולכים ברגל, הופה היי!"  וגם, כמו כן, "אופס! איי דיד איט אגיין".

אני עוד מתפלאת איך כל התלמידים שרדו את הזיופים האיומים שלי!

מתוך התחשבות בציבור, אני אדלג על החלק המשעמם שנקרא "הטיול הרגלי", כי אני יודעת שאף אחת מכן לא תרצה לשמוע אותי מתלוננת יותר מהדרוש.

חוץ מזה, הדבר היחידי שעניין אותי היה המדריך החתיך.

בשעה 6 בערב הגענו לאכסניה, שנראתה לנו כמו גן עדן עלי אדמות! (למרות שבפועל הייתה סתם חורבה עם קצת מיטות.) כולנו התארגנו בחדר ובמיטות הקומתיים, יצאנו לבקר שכנים ושכנות, ונכנסנו לחדר האוכל. התיישבתי לאכול עם החברות, למרות שהאוכל היה מגעיל בצורה מיוחדת, בטענה ש"לטבחים אין מספיק זמן לתבל כל מנה ומנה בנפרד".  כן, בטח.

אני והבנות חזרנו לחדרים, וכמובן שאני התקלחתי אחרונה. פראיירית שכמותי.

נשארנו ערות ופטפטנו עד אין סוף, או לפחות עד כיבוי האורות, רק כדי לגלות שבבוקר צמח על פניי חצ'קון אימתני!!! לעזאזל, הייתי צריכה להביא מי פנים.

הסתרתי את החצ'קון המדובר עם השיער שלי, בתקווה שהרוח לא תעיף את השיער ותגלה לעולם את תוצאות הלוואי של אכילת השוקולדים המוגזמת שלי.

את שאר היום ביליתי בין המפלים בצפון, עושה פוזות מול עדשות המצלמה, ומאושרת מהעובדה שביום שלמחרת כולנו נגיע לביה"ס בשעה 10 במקום ב8 בבוקר.

התארגנו במושבים הצפופים של האוטובוס ובילינו את הנסיעה הביתה בזלילה של שאריות ביסלי וסוכריות מנטה, ובהייה חסרת מעש במדריך החתיך. כמובן שהבנים לא שכחו לצלם את התלמידים המסכנים שנרדמו באוטובוס וברוב חינניות הזילו ריר על המושב.

מקסימים שכמותם.

אבל, היי, חייבים להודות שיש בטיול השנתי כמה נקודות טובות ואפילו משמחות!

במיוחד הפרצוף של המורה ללשון, שנפלה למים אחרי שכמה תלמידים במקרה "נתקלו" בה בדיוק בחלק המחליק של השביל.

גם אתן מחכות כבר לטיול השנתי שלכן?

ספיר,

כתבת נוער באתר

רוצה לקרוא עוד כתבות על טיול שנתי? בקרי כאן:

מה לארוז לטיול שנתי

המדריך הרשמי לטיולים שנתיים

מה להביא לטיול שנתי

פאדיחות בטיול השנתי