שלום, בנות!
שמי טל, ואני האחראית החדשה של קהילת הכתיבה. מהיום והלאה תתפרסם כאן כל שבועיים כתבה בנושא כתיבה יצירתית והבעה. אני מקווה שביחד נצליח להפוך את המקום הזה לקהילה תוססת ומפרגנת, שממנה יהיה אפשר רק להשתפר.
חשוב לי להגיד שאני אעשה כמיטב יכולתי לקדם ולשכלל את הקהילה, אבל מי שבאמת יכול להפוך את הקהילה למקום כיפי, זה אתן, בנות. אתן מוזמנות בשמחה לשלוח אלי קטעים לאימייל, שכתובתו k.ktiva@gmail.com
אני אשתדל לענות על כולם. חשוב לי לציין שלעיתים הביקורת יכולה להיות מעט קשה. אני אשתדל תמיד להגיב באופן שלא יגרום לכן לאבד את החשק לכתוב, אבל אם אתן שולחות קטע, אתן צריכות לקחת בחשבון שכדי להשתפר מוכרחים לדעת לקבל ביקורת.
קרה לכן פעם שסיימתן ספר טוב, סגרתן אותו באנחה עמוקה כשחיוך קטן מרחף על השפתיים, וחשבתן, "וואו, כזה ספר הייתי רוצה לכתוב"?
יצא לכן פעם לספור את העמודים עד לסוף הספר ולהצטער כשהוא נגמר?
או לחילופין, יצא לכן להתחיל ספר ולא לסיים אותו לעולם, מפני שהוא פשוט גרוע?
תמיד אחרי שאחד מהשניים קורה לי, אני עוצרת לרגע לחשוב על שאלה מעניינת:
מה גורם לספר להפוך לספר טוב?
נדמה לי שהתשובה נעוצה בשני מישורים חשובים: מישור העלילה ומישור השפה.
תחשבו על זה כמו על אפיית עוגה: טבח יכול להשקיע שעות ארוכות באפייה. הוא שם את הכמויות המדויקות בסדר הנכון, מערבב בדיוק במידה הדרושה ומכניס לתנור לזמן והחום המתאימים. אבל אם הרכיבים של העוגה מקולקלים, גם טכניקת אפייה מושלמת לא תוכל להציל את העוגה. כך גם בסיפור שכתוב מצוין, אבל העלילה שלו מיסודה היא דלה מתוכן, מופרכת או משעממת.
ומד שני, דמיינו טבח שלוקח את החומרים המשובחים ביותר מהאיכות הטובה ביותר בשוק, אבל כאשר הוא מתיישב להכין את הבלילה הוא לא שם לב לסדר שבו צריך להכניס את החומרים, מפריז בכמויות ומשאיר את העוגה פחות או יותר מדי זמן בתנור. גם הפעם העוגה לא תצא טובה, כמו שסיפור שהעלילה והרעיונות בו טובים, אבל השפה ואופן הכתיבה לא כתובים נכון.
ולכן, כדי לאפות עוגה טעימה, כזו שכל האוכלים ממנה יבקשו תוספת ויצטערו כשהיא תגמר, אנחנו חייבות לשים לב לשני המרכיבים החשובים הללו, העלילה והשפה.
החל מהפעם הבאה, בכל כתבה שלי אביא לכן זוג טיפים. האחד יתייחס לעלילה לתוכן, והשני יתייחס לשפה והסגנון.
אבל לפני כל הטיפים והעצות, יש שני כללים שמי שרוצה להתקדם ולהשתפר בכתיבתה חייבת ליישם:
קראו הרבה. אם אתן רוצות לכתוב ברמה גבוהה, אתן חייבות לקרוא הרבה. הקריאה משפרת את היכולת המילולית, את ההבנה וגם את האיות. בנות שקוראות הרבה מתנסחות הרבה יותר מעניין ונכון, עם מינימום שגיאות. תחשבו על זה, מי שקוראת הרבה יכולה לזהות בסיפור שלה בעצמה את הפגמים ואת היתרונות.
מעבר לזה, הקריאה מרחיבה בצורה משמעותית את הידע הכללי שלכן. חשוב שיהיה לכן ידע כללי בכתיבה, כדי שכאשר אתן כותבות על נושא מסוים, לדוגמא נושא היסטורי, תהיה תחושה של אמינות, ולא כאילו מי שכתבה את הסיפור המציאה גם את ההיסטוריה.
בכתבות שלי אזכיר פעמים רבות שמות של ספרים ורומנים ידועים, בהנחה שקראתן אותם או לפחות שמעתן עליהם. קחו את זה כהמלצה חמה ממני ורוצו לספריה לקחת אותם.
כתבו הרבה. ממש כמו בספורט, גם הכתיבה דורשת אימון. כל סופר, לא משנה עד כמה הוא מוכשר, לא יכול להשתפר ולהתקדם בלי להתאמן בכתיבה. אני ממליצה לכתוב יומן אישי כדי לפתח את הסגנון ולהתאמן בכל יום. זו לא חייבת להיות מחברת מסודרת עם תאריכים וכותרת "יומני היקר". אפשר לכתוב על דפים מזדמנים ולאגד אותם בקלסר; אפשר לכתוב ביומן סתם מחשבות או רעיונות; אפשר לכתוב רק שורה אחת, או לכתוב עמודים על גבי עמודים של מילים שרק אתן מבינות. והעיקר הוא לתרגל.
כשאתן כותבות, תכתבו בעיקר לעצמכן. אל תנסו לדמיין תוך כדי כתיבה איך יגיב מי שיקרא. אל תפחדו לכתוב גם דברים שלא עונים על הנורמה המקובלת של "כתיבה טובה", אלא היו נאמנות לעצמכן ולסגנון שלכן.
אז זהו להפעם. נפגש בפעם הבאה עם טיפים נוספים, קטעים שלכן, ואם מישהי מתנדבת להביא גלידה- זה יהיה אפילו נחמד עוד יותר...
שלכן,
טל.