פעם הכל היה הרבה יותר פשוט.
כשהשחר של ט"ו באב היה מפציע היית מתעוררת בחיוך, רוחצת את פנייך וגופך בנהר הקרוב, לובשת את השמלה הלבנה החדשה שתפרת במיוחד למאורע ויוצאת לרקוד בכרמים עם החברות. בזמן הזה, רווקי האזור היו צופים בך מהצד מתענגת על המוסיקה ועד הערב כבר אפשר היה להתחיל לסגור קייטרינג והזמנות. בלי בעיות, בלי כאבי ראש, בלי סמסים לא ברורים- הדרך אל ליבו של הגבר עברה מקסימום דרך כמה שיעורים אצל אתי פולישוק.
היום, כדי למצוא את הגבר שיחלוק איתך את הטלוויזיה או את עיתון הבוקר בשארית ימי חייך, את צריכה בעיקר הרבה סבלנות. עד שהגברים של ימינו מבינים שהם באמת מוכנים לחלוק את השלט שלהם עם יצור נקבי כלשהו (גם אם תחליטי להעביר את המשחק), חולפות להן כמה שנים טובות, מה שמשאיר אותך אומנם עם השלט ביד (וגישה חופשית לטלנובלה התורנית), אך גם עם לב אחד גדול ובודד.
ט"ו באב – גם לרווקות
מתנות לטו באב
מה בנות חושבות על יום האהבה?
אז מה היה בו פעם, בט"ו באב המקורי, ולמה איבדנו חלק מהקסם שלו לאורך השנים?
אנחנו חיות בתקופה של אפשרויות בלתי מוגבלות. האינטרנט מקשר אותנו לצד השני של הכדור, הטלוויזיה מלמדת אותנו הכל על איך מדברים עם המין השני, העולם החברתי שלנו- בית הספר, חוגים, תנועות, מקומות בילוי- מלא בכל סוגי האנשים מכל סוגי המקומות. כך שאת אולי לא מבחינה בזה, אולם בחורים מקיפים אותך מכל עבר. וכמו שכל כלכלן מתחיל יודע- הכל עניין של היצע וביקוש. כשיש לך כל כך הרבה אפשרויות והצעות- את מתחילה להיות קצת יותר בררנית...
היום אנחנו כבר לא מחפשות סתם בחור לחלוק איתו את עיתון הבוקר. אנחנו מחפשות את הגבר המצחיק, החכם, המקסים, החתיך, השאפתני, הרציני, זה שיאתגר אותנו, יפנק אותנו, יחבק אותנו, יעקוץ אותנו. זה שיהיה חבר טוב, מאהב טוב, איש שיחה טוב, אבא טוב. אנחנו לא מוכנות להתפשר על הבחור הנחמד שצפה בנו רוקדות בכרמים. אנחנו רוצות את הדבר האמיתי. את זה שקראנו עליו בספרים. זה שראינו בסרטים. זה ששמענו עליו בשירים.
אבל...
האם הוא באמת קיים?
האם באמת קיים הבחור המושלם הזה שמתאים בדיוק לנו כמו כפפה ליד ויגרום ללב שלנו לפרפר בהתרגשות- או שבסופו של דבר סופנו להתפשר על הצאצא של הבחור הנחמד מהכרמים, מבלי שאפילו נדע שאנחנו עושות את זה?
במילים אחרות: האם אהבת אמת היא אמיתית, או שרק מספרים לנו עליה?
פעם הכל אכן היה הרבה יותר פשוט.
בט"ו באב היינו קמות בבוקר, רוחצות בנהר, לובשות שמלה לבנה ויוצאות לפגוש את הגבר של חיינו. בט"ו באב של ימינו, לעומת זאת, הבחירה היא גם בידיים שלנו.
ספיידרמן אמר את זה בצורה הטובה ביותר: עם כוח גדול מגיעה אחריות גדולה. אז היום כבר יש לנו את הכוח למצוא אהבה בעצמנו ואנחנו לא צריכות לחכות לגבר שיבחר בנו מבין כל הנערות.
אבל יש לנו גם את האחריות לוודא שהאהבה הזו אמיתית. וזה כבר קצת פחות פשוט...
ט"ו באב שמח, מלא אהבה אמיתית!
מיטל
גיל: 19