כל חיי האהבה רדפה אותי, לא היתה שנה שלא הייתי מאוהבת! והקטע הוא שזה כיף לאהוב, אבל לא כיף לא להיות נאהב! כל פעם שאהבתי מישהו לא הייתי מספרת לו, וזה היה עובר לי (אחרי המון סבל וכאב), ואז אותו ילד שאהבתי היה מציע לי חברות. ומה קרה? סירבתי, כי לא אהבתי אותו וככה עבר היסודי!
ועד שהיה לי את האומץ בכיתה ז' להגיד למישהו שאני אוהבת אותו - הוא לא היה מעוניין, ואחרי 3 חודשים הוא הציע לי חברות! זה הגורל שלי, כל פעם שאהבתי מישהו אז הוא לא אהב אותי, וכשלא אהבתי אותו הוא אהב אותי, כמה צפוי. ניסיתי כמה שיכולתי במשך שנתיים לא להתאהב, אני יודעת שזה לא בשליטתי, אבל האמת שדי הצלחתי טוב. אחת מהסיבות שהצלחתי היא שהבנים בשכבה שלי לא היו משהו !
אני בת 15 ובכל חיי עשיתי דיאטות, עד שלקחתי את עצמי בידיים לפני שנה והורדתי 15 ק"ג. וכן, בנים (גדולים) התחילו איתי, ובכל זאת עדיין לא היה לי חבר. וכמו כל בת - הראש שלנו לא מפסיק לחשוב: "מה רע בי? איפה אני טועה? האם אני לא יפה מספיק? אולי אני שמנה מדי?"...
מה שמוביל חלקנו לדיאטה-> חוסר תזונה -> בולמיה-> אנורקסיה. והמחשבות הופכות לקיצוניות יותר ויותר, ולמה? בגלל האהבה. מה אנחנו בעצם מבקשות? שמישהו יחמיא לנו קצת, יאהב אותנו, יחזר אחרינו. אנחנו מתות לקום בבוקר ולקבל אסאמאס "בוקר טוב יפה שלי, אני אוהב אותך, היה כיף אתמול!".
האהבה היא כל כך חזקה, שלרוב היא שוברת אותנו ומפילה אותנו בכל תחום שאנחנו אוהבות. בעיות עם ההורים, ריבים עם חברות, ירידה ענקית בלימודים בשנים הכי חשובות. ובזמן שאנחנו על הקרשים, אותו אחד כבר המשיך עם מישהי אחרת.
זה פשוט לא פייר. למה אנחנו כל כך סובלות ובינתיים הם ממשיכים עם החיים שלהם? ואנחנו בכל זאת מתאהבות כל פעם מחדש גם אם כואב לנו, כי אנחנו בנות והם בנים ואנחנו פשוט נמשכות לאתגר הזה ששמו קרוי בישראל ^אהבה^!.
אז בנות, טיפ? אין לי ממש לתת לכן, כי אני באותו מצב שלכן - מאוהבת ולא אכפת לי מהעובדות שמוכחות בשטח! אבל מי אני שאדבר, אני רק בת 15, וכן כמו שכולם אומרים החיים לפניי ואני דווקא שמחה. אבל מה שאני בטוחה בו זה שבסוף כולנו נתחתן...
בינתיים, אנחנו צריכות להראות לבנים שאנחנו חזקות, יפות ולא נשברות בקלות! בכל זאת אנחנו העם הנשי החזק והיפה! כי אהבה לא מחפשים. הרי זה כמו שאנחנו מאבדות משהו ומחפשות אותו, ואנחנו לא מוצאות. ופתאום אחרי חודש אנחנו מוצאות אותו במקום הכי לא צפוי והוא היה כל הזמן הזה מתחת לאף שלנו.
אז צאו לבלות עם החברות, הן הדבר הכי טוב שיש והן יהיו שם ברגעים שתצטרכו אותן (:
דנה
גיל: 16