הם התנגשו, היא העיפה לו את כל הספרים
מהיד ובעצמה נפלה אחורנית. זה היה באמצע יום הלימודים
וכולם ראו. היא קמה, גם הוא התרומם, ולא עבר זמן רב עד שמבטיהם נפגשו. היא התאהבה בו
ממבט
ראשון, בעניים הירוקות שלו שעומדות מנגד לעיניה האפורות, ובשיער השחור המושלם
שלו עם הקוצים שניצב מנגד לשיערה החום והמשעמם. "מה לי ולו?" היא חשבה
לעצמה. הוא צעד לכיוונה וכשהגיע שאל אותה "את בסדר?" והקול המלטף שלו
כאילו נתן לה חיבוק. "כן" היא ענתה, הסתובבה והלכה.
בלתי ניתנת לעצירה? שכנעי וקבלי פרס שווה
למחרת הוא התיישב לידה והזמין אותה
לבוא לביתו בשעה 4. היא הסכימה, כמובן, וחזרה הביתה מאושרת. היא ממש זהרה. היא
התקלחה, התלבשה יפה והגיעה אל ביתו. כשהם עומדים במטבח הוא שאל אותה אם תרצה לשתות
והיא השיבה לשלילה. מיד הוא הגיב "אז את באה איתי לחדר?" היא הנידה בראשה
להסכמה והם הלכו יחדיו לכיוון החדר.
החדר שלו מלא בשירים ותמונות שקשורות לכלי
נגינה, על הקיר מעל המיטה תלויה גיטרה יפה. היא מבינה שהוא אוהב מוזיקה ומנגן. הם
התיישבו על המיטה והוא שאל אותה אם יש לה חבר, ומיד הפנה ראשו לעבר החלון."לא"
היא ענתה. "היה לך חבר?" - "לא". הוא הסתובב לעברה, הביט
בפניה ושאל "היית רוצה שיהיה לך חבר?" ושוב הפנה את ראשו בביישנות אל החלון.
"אה, אני לא יודעת, זה תלוי מי ואיזה...
ומה זה כל השאלות האלה עכשיו?" הוא הביט מטה, "סתם". "ולך יש
חברה?" היא שאלה בחזרה, מנסה להישאר בעניינים. "כן" הוא ענה, וכך
הם נפרדנו כל אחד לדרכו.
בדרכה הביתה היא חשבה לעצמה "כאילו
בכלל היה בינינו משהו... איך לא ראית שיש לו חברה?" היא הגיעה הביתה, התרסקה למיטה
והתחילה לבכות. העיניים האפורות שלה התמלאו דמעות וחוסר תקווה. כבר עשר בלילה ואמה
צועקת לה ללכת לישון. היא לא רצתה.
לפתע שיחת ט לפון ממנו, היא עונה:
"אני יודע שאת עצובה אבל אנחנו חייבים לדבר, הבכי העז שלך לא יפתור כרגע שום
דבר. פשוט תבואי אליי מחר באותה השעה כמו היום" וניתק. "איך הוא ידעה
שאני עצובה? על מה נדבר מחר? איך הוא ידע שהבכי שלי קשור אליו?" היא חשבה. השעון
המעורר צלצל והיא התעוררה.
אנונימית
גיל: 12
בואי לדבר על זה בפורום אהבה
הורידי את האפליקציה 4girls - עולם של בנות, באנדרואיד ו באייפון
רוצה לשלוח כתבה? לעדכן פרופיל? להירשם לאתר?
כנסי למדריכים בערוץ שלנו ביוטיוב!