מאז תחילת האבולוציה קיימת נורמה ברורה: כדי לפגוע באדם יש למצוא את נקודת התורפה שלו. אז, בעדינות יש להתחיל לחטט ולפצוע אותה בסכין דקה אך חדה באופן לא רגיל, להכניס ולהוציא.
אדם שלא נפגע מהכלל הזה הם בעצם אנשים (לא הרבה אלא נדירים במיוחד), שאין להם בכלל עקבי אכילס. לא קטנים ולא באמצע פשוט אין.
אבל זה לא הגיוני, ולא מאוד ממשי, נכון? הרי לרובנו יש משפחה אשר משמשת את מקור כוחנו והם בעצם נקודת התורפה החלשה והמפורסמת ביותר שלנו בני האנוש.
שאלתי נשאלת רק במצב כזה: האם יכול האדם להתקיים ללא חולשות בכלל, אלמלא מחשיבים את יקיריו?
ניקח דוגמא, קצת הזויה– לכאורה:
"השם רצה ומשפחתכם לא תחלה במשך המאה שנים הקרובות או לפחות במשך שנות חייכם, אף אחד לא חוטף אותם ולא מבקשים עליהם כופר"...
האם עדיין אתם חשופים?
מרגישים חזקים יותר? שמורים יותר?
כן!
אפשר למרוד כנגד חוקי הטבע, בואו נהפוך לאנשים מוצלחים קצת יותר בלי נקודת תורפה. די לעלבון ולזלזול, אנחנו לא צריכות משהו שפועל לרעתנו כדי להרגיש אנושיות.
ראשית יש לפתח עור של פיל. כזה שלא רק עבה ומקומט מאד אלא אטום בצורה יוצאת דופן.
שנית, למצוא את זה. כל "החסרונות" שלכן איתם אתן חייבות להתמודד ולפתור. לבד בשקט בחדר או עם בן אדם קרוב ואמין בצורה פנומנאלית.
אל דאגה, לא לשווא פיתחתן מראש את עניין העור החזק....
למדו את התכונות, זכרו מעשיכן בצורה מרשימה, אין לדעת מתי יתקפו אתכן על מעשה שפעם עשיתן ו "גם את עשית את זה פעם אחת, ותמיד את מבריזה לנו.."
אז לא, עכשיו אני זוכרת! זה לא קרה מעולם ואני סתם אוכלת לעצמי את הראש מתי כל זה התרחש...
כשאתן יוצאות לאוויר העולם, לעיתים אל סביבה מנוכרת וצבועה במיוחד, חייכו במקום להיעלב, אל תגררו למשפטים או שיחות או אפילו אסמסים, ואל תראו אכפתיות. כשאין כוח להמשיך יותר או שהשיחה גולשת לרמה נמוכה משלכם - יש להפנות גב וללכת מיד מהמקום עם אף מורם וגב זקוף. אנשים מוכים נפשית מאצילים כאלה ולכן זה לא יזיז כי אתן אותן הנדירות המוערצות האלו -החסינות...
נכתב מאחת שיודעת,
הלוואי שהפורמולה תעבור לטובות ביותר.
נועם,
כתבת נוער באתר.