"כל מטוס שטס בשמיים, כל כוכב מאיר בעיניים, מזכיר לי אותך..."
כשאילן רמון המריא לחלל במפגן אדיר של אש ועוצמה, הבטן שלי רעדה. ידעתי שאני צריכה לצרוב את הרגע הזה טוב טוב בזיכרוני, כי הרגע הזה הוא חלק מההיסטוריה. בעוד עשר, עשרים, שלושים שנה, אני אוכל לספר לילדים שלי שאני הייתי שם כשהאסטרונאוט הישראלי הראשון נגע בכוכבים. אפילו נועה, בתו הקטנה שהביטה במעבורת מפלחת את השמיים ופרצה בזעקות שבר: "איבדתי את אבא שלי!!!", לא הצליחה להרגיע את הגאווה הלאומית. הוא יטייל שם חודש, ישמור עלינו מלמעלה, ויחזור. ככה האמנו.
אבל חודש לאחר מכן, כששוב ישבתי מול הטלוויזיה וחיכיתי לראות את ההיסטוריה קורמת פעם נוספת עור וגידים למולי, הכל התפרק. צפיתי בשברי המעבורת פורצים את האטמוספרה, חלקי מתכת בוערים שאם לא היו סימן מבשר רעות היו יכולים להיות אחד הדברים היפים ביותר שיצא לי לראות בחיי, והבנתי שהכל נגמר. אילן רמון, הראשון שהביא את ישראל הפצפונת שלנו אל היקום הגדול, הובא למנוחות על ידי משפחתו וחבריו. בין כולם בלט אסף רמון, בנו הבכור, שלבש בגאווה את המעיל של אבא. כבר אז ניתן היה לראות איך בעיניו יוקדת אש המנצחים שהכרנו כל כך טוב אצל אביו.
הזלתי דמעה קטנה. "שמור עלינו מלמעלה, כמו שעשית עד עכשיו", ביקשתי מאילן בשקט. ובלב ידעתי. נועה באמת איבדה את אבא שלה.
שש שנים לאחר מכן, והארץ שוב נמלאת גאווה. אסף רמון, הנער העצוב שהכרנו כל כך טוב והפך לחלק מהמשפחה הלאומית שלנו, הפך לבחור מרשים וכעת הוא מסיים קורס טייס בהצטיינות. במסדר הכנפיים השמיעו ברמקולים לכל הטייסים החדשים את "תמיד יחכו לך" של לאה שבת:
"כל מטוס שטס בשמיים
כל כוכב מאיר בעיניים
מזכיר לי אותך
נחליאלי לפני הגשם
צרצרים בשעות הערב
תמיד יחכו לך..."
כולנו חייכנו. עכשיו מגיע תורו של אסף ללכת בעקבות אביו, ללבוש את המדים הגאים, ולשמור עלינו מלמעלה. זה היה כמו ללוות ילד שראינו גדל ומתפתח אל מול העיניים, ולהביא אותו אל התחלה חדשה. לראות אותו מאושר. מגיע לו.
אבל שלושה חודשים לאחר מכן המציאות הכתה שוב על פנינו. אסף רמון, הבחור הצעיר, המקסים, עם החיוך הנבוך והעיניים הבוערות, האח הגדול של כולנו- נהרג בתאונת מטוס.
ההשוואה הייתה בלתי נמנעת. קשה למצוא מילים אל מול המוות הבלתי נתפס הזה של טייס מוכשר, מטובי בניה של הארץ, הילד שחקוק בזיכרון הלאומי של כולנו כילד שצריך לשמור עליו. עד עכשיו, אני לא באמת מוצאת את המילים לתאר מה עשה לי הבחור הזה, שמראה דמותו במעיל הגדול של אביו לפני שש שנים וחצי, נגע בי כל כך. הוא באמת, באמת, גדול מהחיים.
אסף,
תמיד יחכו לך.
שמור עלינו מלמעלה. כמו שעשית עד עכשיו.
יהיה זכרך ברוך.
תמר
גיל: 18