אז קודם כל, הייי ...
אני רוצה לספר לכן משהו שדיי מציק לי... וניראה לי מציק לעוד כמה וכמה בנות בישראל. תמיד הייתי ילדה שמנמונת, לא דובה אבל גם לא מקל, כמו שאומרים. גם בבית הספר לפעמים התגרו בי בגלל זה.
בהתחלה כשהייתי עוד קטנטונת לא הבנתי למה אני שונה, מה עשיתי שזה מגיע לי. אבל עכשיו, כשאני כבר בכיתה ז' ואני כבר דיי בוגרת יחסית, אני אפילו דיי זורמת עם זה. עד כדי כך, כשלפעמים צועקים: "קרן יא שמנהה חחחח" זה לא כל כך מפריע לי, כי אני יודעת שהכל בגדר צחוק.
אבל רגע... יש לי שאלה! מה רע בלהיות שמנמונת? אם יש לילדה איזו כרס קטנה או רגליים טיפונת מלאות, זאת סיבה לצחוק עליה? להשפיל אותה? (אגב, לא כדאי להיות שמנה מאוד במימדים עצומים כי זה גם מאוד לא בריא). לפי דעתי זה ממש ילדותי... אני חושבת שבת צריכה להתגאות בגוף שלה, ולא להתבייש בו!
למשל, לי יש חזה דיי גדול ואני לא מתביישת בו ולא מסתירה אותו כי זה מה שה' נתן לי... ואני צריכה להיות שמחה מזה. לעומת זאת, יש לי חברה שמתביישת בגופה וטוענת כל הזמן שהיא שמנה. היא כבר לא יכולה להסתובב ברחוב בגלל זה ומאשימה את כולם! ובינינו? הגוף שלה רזה. היא סתם מתעצבנת משטות.
אז מה אנחנו למדות? נפש בריאה בגוף בריא. צריך לשמור על עצמנו שלא נתפח ונתפח, אבל בכל זאת צריך לחיות את החיים ולא לחשוב כל החיים: "יואו באלי עכשיו איזו חתיכת עוגה שאמא שלי עשתה אבל אני בדיאטה רצחנית. מעכשיו נשבעתי שאני לא אוכל שום דבר משמין... אוףף" :( לא ככה צריך לחשוב, בנות!
כן כן, תתפלאו, אפשר גם לאכול דבר מתוק פה ושם... כמובן שלא להגזים! (: פעם הייתי עושה דיאטות רצחניות!!!!! לא הייתי אוכלת כמעט כלום בבוקר ובצהריים. ובערב? כבר לא הייתי יכולה יותר וטרפתי את כל המקרר. ולא רק שלא רזיתי מזה, אפילו השמנתי!!
בנות שממש חושבות שהגוף שלהן מגעיל אותן ומרגישות שחייבות דיאטה... אז לכו לדיאטנית! היא תישקל אתכן ותגיד לכן אם יש לכן עודף משקל או אין עודף משקל. היא לפחות מבינה בדיאטות וזה התחום שלה! אל תעשו לבד דיאטות רצחניות שיכולות לפגוע בגופכן... כי ככה מתחילה מחלת האנורקסיה, לא עלינו...
ותמיד תמיד תזכרו! חיים רק פעם אחת, אז תשתדלו ליהנות אה ? ! ( ;
שלכן,
קרן
גיל: 13