שלום. שנה שעברה החלטתי לעשות שינוי באורח החיים שלי- התחלתי לאכול בריא יותר, הפסקתי לזלול סתם והתחלתי ללכת לאירובי פעמיים בשבוע ועוד הליכות מדי פעם עם חברות.
מאז שהתחלתי עם זה ירד לי קצת התיאבון, ולדוגמא היום לא אכלתי צהריים ולא ערב, ואני לא רעבה!
ההורים שלי דואגים, הם חושבים שאני מתדרדרת לאנורקסיה, כי באמת ירדתי די הרבה במשקל. הם כל הזמן מסבירים לי את התוצאות של אי-אכילה ודברים כאלו, אבל אני כבר יודעת את כל זה ובאמת שאני לא עושה שום דבר מזה בכוונה!
אני לא יודעת מה עוד לעשות, כי ניסיתי להסביר להם שזה לא בשליטתי ואני לא אוכלת כי אני פשוט לא רעבה, אבל זה כאילו הם לא מפנימים את זה. אני יודעת שהם רק דואגים לי, אבל זה קצת מעצבן לפעמים.
אין לי תסמינים של אנורקסיה בכלל חוץ מאי הרצון לאכול, מה שלא לגמרי נכון, כי אני לא מרעיבה את עצמי, אני פשוט לא אוכלת כי אני לא רעבה.
איך אני יכולה להסביר להם את הנושא כדי להעביר את המסר שלי בצורה הטובה ביותר? זה ממש חשוב לי! אני רוצה שהם יבינו אותי...
תודה וסליחה אם חפרתי קצת
לירון
גיל: 12
תשובה
היי לירון,
לא "חפרת" בכלל, והשאלה שלך חשובה היות שזה תהליך שקורה לכל מיני נערות בגילך. את אומרת שאת לא רעבה אבל הורייך יודעים היטב שאת בשלב חשוב כל כך של בניית הגוף שלך. כל תהליכי הגדילה לגובה, תהליכים שבהם עוברים הורמונים בדם ואחראים גם להתפתחותך המינית. זה כאילו שמישהו בונה בניין אבל לא משקיע ב"חומרים". ברור לך ולי שהבניין עלול להתמוטט. נכון?
בנוסף, אני סבורה שהעדר אכילה בזמן ממושך מביאה למעין הרגשה של העדר רעב. את לא מפעילה את מערכת הלעיסה, הבליעה, בלוטות הרוק. הכול כאילו מושבת.
בנוסף, העדר תיאבון תמיד מעיד על משהו. הרי חלק מההתנהלות האנושית שלנו היא שלפעמים אנחנו רעבים ולפעמים – לא. מתי בדרך כלל אין תיאבון כלל? כשאנו חולות/מצוננות וכדומה... לא בשיא הבריאות שלנו.
העדר תיאבון יכול לבוא על רקע רגשי. זה יכול לבטא דיכאון ו/או מצב בו – אולי – פיתחת פחד מהאוכל. האוכל נתפס כ"אויב", ואת לא רוצה אותו בתוכך. כל התהליכים האלה נקשרים גם לגילך ולגוף המשתנה שלך. את עוצרת את הגדילה ובעצם משמרת גוף של ילדה קטנה. כזה שאינו מתעגל ואינו מתפתח להיות נשי יותר.
הוריך הדואגים מבינים אם כן שקורים פה תהליכים חשובים ואני מציעה לך גם קצת להבין אותם...
מעבר לכך חשבי על מה מבין הדברים שכתבתי לך "מדבר" אליך ונקשר לחייך. בבקשה הביני שאי אפשר לחיות בלי לאכול!!! זהו "דלק" שאת חייבת להכניס לגופך. אם תתגברי על הפחד לאכול ולהשמין תראי שהתיאבון קצת יחזור. לאט לאט ובהדרגה. הקשיבי לגופך, בחרי מה מתחשק לך לאכול (או קצת מושך אותך) ואכלי אותו.
נסי לאכול בכמויות שמתאימות לך, הכול מתוך הקשבה לעצמך וללא עמדה שיפוטית. זה חשוב מאוד לפני שאת שוקעת לתוך עולם הפרעות האכילה ותתקשי באמת לצאת ממנו.
המון בהצלחה,
נלי