שונאת לריב עם אמא שלי
שונאת כשזה קורה!
אוף אני שונאת לריב עם אמא שלי, זה כל כך מתסכל!!! בזמן האחרון אני רבה איתה הרבה...
על כל דבר קטנטן! ואני שונאת לריב איתה, היא חושבת שהיא צודקת, שהיא מושלמת, היא לא מסוגלת להבין שהיא גם בנאדם, גם היא טועה לפעמים, אולי לא בדר"כ אבל לא תמיד!! ואסור לי לומר את דעתי! היא בדר"כ נותנת לי המון חופש, אני מדברת איתה על כל נושא שבעולם, וכך גם אבא שלי, לכן כשאני רבה איתה, זה נורא מתסכל!!! אני הולכת לבית הספר וחושבת וואי...היה נחמד אם הייתי מספרת עכשיו לאמא שלי מה שקרה.... ואז אני נזכרת שרבתי איתה ואני לא מדברת איתה.... ואני שונאת גם שהיא מכריחה אותי לעשות משהו, כמו ללכת לצופים!! והיא מאיימת עלי בסחיטות כאלה מעצבנות כמו "את לא הולכת למסיבה ביום שני" והיא לא מבינה שפשוט אין לי חשק!
אני מספרת לכם את זה בגלל שגם עכשיו אני בריב איתה, שוב...
אבל הפעם זה יותר רציני...לא יודעת למה, אבא שלי אומר שאני צריכה להתחיל לדבר איתה....
לאט לאט, אבל אני פשוט מרגישה שזה לא פייר!! היא טעתה! למה אני צריכה להתחיל לדבר איתה, היא לא מסוגלת לומר סליחה?!
גיל: 13
בת דוד (בערך) כמו אימא
רציתי לספר לכם על אמא מיוחדת, היא לא בדיוק אמא שלי אבל ככה אני מרגישה אליה,
היא בת עשרים ושתיים, קוראים לה אפרת והיא בת דוד שלי... היא ממש כמו אמא שלי (זה לא שיש לי אמא מגעילה, אמא שלי היא אמא כמו שצריך החיים לא היה חסר לי שומדבר ממנה!) אין דבר שאני לא מספרת לה... אני יודעת שהיא לא תלך ותפיץ את זה והיא החברה הכי שלי אנחנו נפגשות לפחות פעם בשבוע ומדברות בטלפון כל יום... אני מרגישה איתה הכי חופשייה בעולם כי אני יודעת שגם היא עברה את אותם דברים (בעצם את רובם) ולא יודעת מאיפה, יש לה את העצות שנכונות במאה אחוז אבל תמיד תמיד היא תהיה לצידי שאני עצובה או משהו...
שהייתי קטנה אהבתי לאמץ אמהות כמו סבתא שלי ז"ל שהיא בינתיים הייתה הכי טובה מהאלו שאימצתי אבל בת דוד שלי אמצה אותי והתחילה לספר לי סודות שלה מאז שהייתי תינוקת.
אנחנו משתפות אחת א השנייה בהכל ואני יודעת הכל עליה והיא עליי...
love you all,
ענתו'ש גיל: 12 וחצי
אהבה שבאה עם עגיל והגיל
רציתי לספר על אימא שלי.
פעם יותר הערכתי את אימא שלי אם היא הרשתה לי לעשות עגיל בפופיק ושטויות חומריות כאלו, אבל היום אני כל כך מבינה שיש יותר מזה. כל החרא הזה נעלם אבל האהבה של אימא זה כל כך הרבה יותר. פשוט אין מספיק מילים ומקום לתאר כמה אני אוהבת אותה ומעריכה אותה על כל מה שהיא עושה למעני ולמען האחים שלי ובזמן האחרון אנחנו בכלל יותר קרובות מתמיד. ואני מתה עליה (כמובן גם על אבא שלי, אבל זה לפינה אחרת). אני ממש מרגישה שאלוהים בירך אותי שנתן לי את ההורים שלי!
love u all
רעות. גיל: 16
אמא מלב אל לב
היי בנות... רציתי לספר לכן לא רק על אמא שלי אלא גם על אבא שלי.
ההורים שלי בחיים לא אמרו לי לא כשביקשתי מהם כסף (ולא בגלל זה אני אוהבת אותם, אנחנו פשוט במצב כלכלי טוב)
כשאני עצובה אמא שלי תהפוך את העולם ותעשה הכל כדי שיהיה לי טוב ואני מתה עליה.
אם יש לי ציון לא טוב היא אומרת לי "לא נורא... אפשר לחשוב אל תיקחי את זה קשה..." והאמת שגם אבא שלי ככה הבעיה היא שיש לנו המון ריבים (שאני תמיד אחראית להתחיל אותם)... ואני מרגישה על זה לא ממש בסדר אני מתוודה ואני לא חושבת שזה קורה רק לי אבל לפעמים זה כיף לריב עם ההורים להוציא אליהם את הכל וזה עושה לי טוב אבל יש לי גם רגשות אשמה.
עם אבא שלי אני במצב פחות טוב מעם אמא שלי אני רבה איתו המון כי הוא מעצבן אותי כל כך בלי שהוא כועס עלי או משהו כזה... טוב מקווה שמישהי תוכל להבין
בה ביי בנות.. חולה עליכן!