אני כבר לא מצפה למילים טובות ממך, לחום, לאהבה.
אני לא רוצה שתאהב אותי, אני רק רוצה שתעזוב.
החיים שלי הם אתה, הכעסים שלך, הרצונות שלך, הקללות שלך, המכות שלך..
אני לא מבינה למה אני מתביישת, אתה זה שצריך להתבייש!
אני לא מסוגלת לאהוב אותך, כל מה שאני רואה מול העיניים זה שנאה .
אני שונאת אותך, שונאת כל מה שקשור בך, שונאת את העובדה שאתה אבא שלי.
אני לא יכולה יותר לשמוע את הצרחות ולפחד כל פעם שאתה מתקשר, לא מסוגלת להשלים עם העובדה שזה יקרה עוד פעם, שוב ושוב ושוב.
איבדתי המון אנשים בדרך בגללך, אנשים ששמעו אותך צועק עלי ומרביץ ולא אמרו כלום.
כולם יודעים ולא עושים שום דבר, אף אחד לא מציל אותי.
אני רוצה לצאת, אני רוצה לנשום קצת, לא לפחד פעם בחיים, אני רוצה להזמין חברים הביתה בלי לפחד שתתעצבן.
אני רוצה שתפסיק לקרוא לי : נבלה, חתיכת חרא, כלבה, מטומטמת, מוגבלת וטיפשה.
אני רוצה שתפסיק להרביץ לאמא.
אני רוצה חיים נומרליים כמו של כולם.
אני לא מבקשת להיות מאושרת, רק נורמלית.
גיל: 16