בנות... אני מעדיפה להישאר בעילום שם... רק שתדעו שהשיר הזה בא מהלב, ומכיל בתוכו את כל ריגשותיי הכמוסים ביותר.
הוא שם.
עינייו שוחרות רוע והוא רוצה רק להשמיד, להרוס כל טיפה שנשארה מן הילדה הקטנה התמימה והטהורה שפעם הייתה בה.
כל פעם שהיא מנסה לחבר מחדש את שיברי נשמתה הפזורים לכל עבר הוא בא ושובר אותם שוב לחתיכות קטנות יותר.
עד שיום אחד ברגע אחד בשנייה אחת ובדקת דומייה שכולה אבל הוא ישבור את השברים המזעריים של נפש הילדה הקטנה שבה לחלקים כל כך קטנים עד שתעלם בעולם של צללים שחורים - לבדה, בוכייה, אך הבכי אינו נשמע מפיה כי גם אם רצתה לזעוק קולה דמם ולא נשמע עוד בין הצללים.
הילדה הקטנה איבדה את שהייתה בה והיא נעלמה ולעולם לא תשוב עוד, והוא מביט בה מבין עולם הרוע והצללים וצוחק לו בקול מרושע, כי ידע שהשלים את משימתו להפוך אותה לגוף חסר נשמה כמו גופה נטולת חיים, נשמה אובדת בין הצללים אשר עוטפים אותה וניזונים מזעקותייה הרמות לעזרה הנישמעים אך ורק בקרבה .
בלי שום קרן אור או סיבה להתקיים נודדת נשמת הילדה בין הצללים רחוק רחוק יותר רחוק משאי פעם מדמיינים.
וכל הבעה אין על פני הילדה כי רק מוות ויגון מבשרות פנייה והחיוך של אותה הילדה הקטנה שנשברה לרסיסים נעלם כלא היה ברגע שראתה לראשונה את העולם סביבה.
לסיום אומר לכם בנות שאני מברכת את מי שעשה את האתר הזה ובשבילי הוא לא סתם אתר אלא גם המקום בו יכולתי לספר את מה שלא העזתי להזכיר אפילו לעצמי.
גיל: 14