שלום, קוראים לי חנה.
מאז שהייתי ביסודי, לא הייתי מקובלת. זה פשוט לא התאים לי. האופי שלי היה שונה, הבגדים היו אחרים, ההתנהגות שלי ובכלל - איזה בן אדם שהייתי - להיות מקובלת, לא התאים בצורה מוחלטת ובטוחה. כנראה שאז עוד לא הבנתי את זה, ובכלל לא רציתי להשתנות. למרות שתמיד רציתי שיקבלו אותי, שיאהבו אותי ושיסתכלו עליי.
האמת לאמיתה, הייתה שהייתי חכמה מידי וגם לא הסתרתי את זה. חוץ מזה, הילדות שלי בואוא נומר, לא הייתה הילדות המתוקה הזו שכל המבוגרים נזכרים בה כשהם רק מביטים בילדים אחרים. ההורים שלי עלו לארץ מרוסיה לפני 14 שנים, והמצב הכלכלי ועוד הרבה דברים הפריעו לחיים שלנו לתפקד בצורה נורמלית. רק כדי להמחיש לכם, בחיים שלי (ואני רק בת 12) עברתי דירה 8 פעמים ו-5 פעמים בתי ספר.
לאט לאט גדלתי, והבנתי הרבה מאוד דברים. עברתי לחטיבה, וגיליתי את החברות שלי (שבאו איתי מהיסודי), והבנתי גם איך צריך להתנהג, להתלבש ולענות. וככה, בכלל בלי לשים לב, נהיתי מקובלת מאוד. למרות שלא הייתי בין המקובלות הסנוביות, שדווקא עליהן, תתפלאו, צוחקים הכי הרבה וכוסית בצורה שלא ייאמן. ויפה... פתאום גיליתי שגם את זה יש לי בכמויות.
פקחתי את העיניים, וראיתי כמה חברים יש לי שאוהבים אותי ונותנים לי נשיקה או חיבוק בבוקר. כמה בנים מתעניינים בי.
בכל מקרה, נכון לעכשיו, אני בכיתה ז'. בלימודים - הכל ממש טוב, כי כמו שאמרתי, ביסודי הייתי מאוד חכמה, ולא הסתרתי את זה. ת'אמת, אני לא מסתירה את זה גם עכשיו ביתר מאמצים, אבל אני לא משוויצה בזה יותר. אחרי הכל, נולדים איך שנולדים, לא? ויש לי הרבה בנים ידידים, ומזמינים אותי להרבה מסיבות, ובקיצור, פשוט חיים אחרים. אגדה. למרות שבבית יש עוד כמה בעיות שלא נפתרו, החיים לא יכולים להיות מושלמים. אבל צריך להפיק ולהתאמץ כמה שיותר כדי לחיות את הרגע בסבבה.
אבל הכי חשוב, שמכל הסיפור הזה, למדתי להיות בן אדם. למדתי להעריך דברים, לתקשר עם אנשים ולחייך אל העולם. אני יודעת שאני מישהו, ומשהו עוד ייצא ממני. צריך רק להתאמץ. אז אם חסר לכם משהו- תעשו דברים, אל תחכו שדברים ייקרו מעצמם! תחשבו על העתיד שלכן! תהיו נחמדות, חייכניות ופתוחות עם אנשים! ובהצלחה בחיים לכולן!!!
אל תאבדו תקוה, הכל אפשרי לשינוי!!!
גיל: 12