אוקיי, איך להתחיל? אין לי מושג את האמת. הכרנו לפני שנה, בהתחלה חשבתי שאתה סתם אחד, לא באמת מישהו שצריך לחשוב עליו או משהו, אבל אז נהיינו בקשר ממש טוב, אפילו יותר מטוב - קשר מדהים, קשר שאי אפשר בכלל לתאר.
היית שולח לי כל יום הודעות כמו "איך עובר היום שלך?", או אם היית שומע ממישהו שאני לא מרגישה טוב או מבואסת "מה יש לך? מישהו פגע בך? תגידי מי ואני אטפל בו כבר". ואת האמת, תמיד דאגת לי כמו שלא דאגו לי מעולם.
אבל אז זה קרה - התאהבתי, אבל התאהבתי ממש. וזה היה רע, כי ההפרש גילאים בינינו היה גדול יחסית - 3 שנים. זה לא נשמע הרבה, אבל כשילדה בת 14 מתאהבת במישהו בן 17 וחצי זה לא הדבר הכי טוב בעולם.
אז בהתחלה התכחשי לזה, שיקרתי לעצמי, אמרתי שאני מדמיינת. אבל אז זה רק הלך והתחזק. לא יכולתי להפסיק לחשוב עליך או על מה אתה עושה באותו הרגע. ואתה לא הרגשת כלום - לא אלי, ולא אל מה שאני מרגישה.
ככה עברה חצי שנה, ואז נשברתי. לא יכולתי להמשיך ככה, אז סיפרתי לך ואמרת לי שאתה מרגיש דומה, אבל אתה לא רוצה להרוס את הידידות שלנו. אמרתי לך "זה לא יהרוס כלום, הקשר שלנו מספיק חזק כדי שהוא לא יהרס", ואז היינו ביחד.
בהתחלה זה היה מושלם, יותר ממושלם - אי אפשר לתאר את זה בכלל. אבל אז התחילו הריבים, הקנאה, ולא יכולתי להתמודד עם זה יותר, היה לי כל כך קשה. אז אמרתי לך שאני רוצה להפרד, אבל עדיין אהבתי אותך.
כל כך בכיתי והצטערתי, כי לא שמרנו על קשר, ואני כל כך מתגעגעת ולא מצליחה לשכוח אותך. הייתי עושה הכל כדי לחזור למצב שהיינו ביחד. לרגע של הנשיקה הראשונה שלנו... אבל זה עברוזה קשה, ואני פשוט לא מצליחה לשכוח :/
עמית
גיל: 14