היי רונית,

הייתה לי חוויה לא כל כך נעימה בילדות (גיל 4). אמא ואבא שלי התגרשו בגלל שאבא שלי הרביץ לאמא שלי. יש לי פלאשבקים של המשטרה שבאה לקחת את אבא. אני חושבת שה"חוויה" הזאת השפיע עליי בכול מיני דרכים. אני לא מסוגלת לסמוך על אף אחד ומאוד קשה לי לתת אמון באנשים. אני לא מסוגלת להגיד לאנשים שאני אוהבת אותם, אני יכולה להגיד "אני מתה עלייך" אבל לא "אני אוהבת אותך" ואני חושבת שזה קשור, אני כמעט בטוחה. המקרה הזה של אבא מרביץ לאמא גרם לי לאבד הרבה מהביטחון העצמי שלי. אני מעדיפה לשבת בשקט בצד ולא להתערב ואני כמעט כל הזמן שקטה בבית הספר. עם חברות יותר נוח לי כי אני ממש מאמינה שהן לא יפגעו בי. את חושבת שההתנהגות שלי היום קשורה לטראומה שחוויתי בגיל 4? איך אני יוצאת מזה?

 

דנה

גיל: 14

 

תשובה
שלום דנה.

את מתארת בצורה יפה וברורה מה קורה ל"ילדים עדים לאלימות". יש היום מודעות גדולה מאד בקרב אנשי/נשות מקצוע לנזק שקורה לילדים שרואים את אבא מכה את אמא. את נערה רגישה ונבונה וחשוב מאד שתפני באמצעות אמא, לקבל סיוע פסיכולוגי על מנת להתגבר על הטראומה שעברת- זאת כדי שתוכלי להתרכז בלימודים, להחזיר לעצמך את האמון בבני אדם ואת הסיכוי שלא לחזור על הדפוס של אמא, וחלילה להתחבר לבן זוג אלים! (זה עלול לקרות אם לא מטפלים בדבר בזמן).

בהצלחה!

רונית