עוד דקה יחלפו שנתיים,
עוד שנייה יעברו שתי שנים מוזרות,
שנתיים שניסינו לחיות בלעדיו.
עשרים וארבעה חודשים של מוזרות,
של הכחשה, של קבלה.
אני מפחדת להתעורר ולשאול איפה הוא?
לאן הוא נעלם?
אנשים יגידו שהוא במקום יותר טוב,
הוא שומר עלייך מלמעלה.
אבל אני? אני לא אדע אם להאמין.
אני אאמין למי שיגיד: הוא הלך, הוא לא יחזור,
אבל הוא אהב אותך עד יום מותו, הוא לא פה כרגע
וגם לא יהיה פה בעתיד,
הוא עזב אותנו וקשה להבין,
אבל יש לנו אחד את השני ואנחנו פה,
אוהבים ונאמנים תמיד!
הוא נפח את נשמתו
ואין מה לעשות בנדון.
אני לא ארשה לעצמי לחדול לזכור אותו,
גם אחרי שנתיים של ייסורים, הוא אצלי בלב
ויישאר בליבי לנצח, לעולם ועד...
*
היי, כתבתי את השיר הזה על דוד שלי שבקרוב ימלאו שנתיים למותו. וגם כתבתי את זה בהשראה של מישהי שסיפרה לי משהו על יקיר שלה...
דנה
גיל: 14