מאז שהייתי ילדה קטנה אהבתי לחשוב על החיים כאילו היו סרט של דיסני. כל ילדה קטנה אוהבת לחשוב ככה. בכיתה א', כששאלו אותי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה התשובה הייתה מוכנה מראש- אני אגור בבית ענק על גבעה, נשואה למישהו חתיך ועשיר, יהיו לי 3 ילדים, אני אעבוד בעבודה שאני אוהבת וארוויח ממנה המון כסף, בקיצור אני אחיה חיי נסיכה.
כשעליתי לכיתה ד', התברר לי שהחיים הם לא סרט של דיסני. באותו הזמן התחלתי לקרוא ספרים, הרבה ספרים. לילדים בכיתה שלי זה לא היה מקובל. כבר אז זה לא היה מקובל לקרוא ספרים. באותה השנה התחילו הקללות (וכן, בכיתה ד' שלי כבר ידעו לקלל), הירידות, חטפו לי דברים מהקלמר, וכל זה רק בגלל שאהבתי לקרוא ספרים. חוץ מילדה אחת אף אחד לא הבין אותי. הילדה הזאת נהייתה החברה הכי טובה שלי. בעיניי ילדה אחרת בכיתה (נקרא לה נוי), זה לא מצא חן. היא החליטה להפריד בינינו. אחרי ויכוחים וריבים ענקיים, נוי הצליחה.
כשכל זה מאחורי עליתי לכיתה ה' .קיבלתי משקפיים בחופש הגדול (מיותר לציין שגם את זה הילדים בכיתה שלי לא קיבלו), בתחילת השנה הכרתי עוד ילדה (נקרא לה שיר) וגם היא הבינה אותי. שיר ואני נהיינו החברות הכי טובות. נוי לא אהבה את זה וניסתה להפריד ביני לבין שיר. את זה לא קיבלתי והחלטתי לעמוד על שלי בפעם הראשונה. ושוב פעם התחילו הויכוחים והריבים רק שהפעם אני לא ויתרתי. נוי לא הצליחה, ואני ושיר נשארנו החברות הכי טובות.
בכיתה ו' התחלתי לעבוד על עצמי ועל המוניטין שלי. רכשתי ביטחון עצמי ולמדתי לעמוד על שלי לשם שינוי. אפילו סלחתי לנוי! אני לא טיפוס שכועס לאורך זמן, למען האמת, המצפון שלי גדול יותר מכל רגש אחר שיש לי. החלטתי שהשנה אני אהיה 'מקובלת'. ולאט לאט זה הצליח, אבל שמתי לב שככל שאני מתחברת למקובלים אני מתרחקת מהחברות הפחות מקובלות שלי. ברגע שגיליתי שאני משתנה לרעה והופכת להיות אדם שמזיק לסביבה ולעצמו, תפסתי את עצמי בידיים. חזרתי לבלות עם החברות האחרות שלי.
כשעליתי לחטיבה קלטתי כמה טוב עשיתי לעצמי כשפרשתי 'מהעולם' של המקובלים. פגשתי בחטיבה עוד חברות , כן, רובן לא הכי יפות ומקובלות אבל יש להן אישיות מדהימה. אני ושיר עדיין החברות הכי טובות, וסוף טוב הכל טוב.
החיים הם לא סרט של דיסני, יש מכשולים בדרך והמון הזדמנויות לטעות. החוכמה היא לדעת להתגבר עליהן ולהמשיך הלאה. מה שאני רוצה להעביר לכן מכל הסיפור הזה, הוא שלא צריך להשתנות בשביל אף אחד ושלפעמים צריך לעמוד על שלך.
בקיצור, תנו חיוך הכל לטובה.
אור
גיל: 14