היי בנות,
כולכן בוודאי שמעתן על אביבית שאער, שאיבדה את חמשת ילדיה ובעלה בשרפה ברחובות. אביבית שאער היא המורה שלי, ואני מתגעגעת אליה כ"כ. עצוב לי על מה שקרה לה. איך ברגע אחד, בלי התראה מוקדמת, היא איבדה את כל משפחתה, וזאת בנוסף לאובדן אחיה שנפטר לאחרונה.
אני כ"כ מעריצה אותה, איזה כוח עצום יש לה, איזו אישה חזקה. אנחנו, התלמידות, באנו לנחם אותה. בכינו איתה והיא חבקה אותנו וחיזקה אותנו, במקום שאנחנו נחזק אותה. איך אמא שאיבדה את ילדיה ובעלה, ממשיכה כל בוקר לקום, ולהודות לה' על כך שהיא חיה ונושמת? אני אומרת "מה שהקדוש ברוך הוא עושה זה רק לטובה" או "כשם שמודים על הטובה כך מודים על הרעה", אבל באמת ברגעים הכי קשים שלי, לא הודיתי לאלוקים. תמיד שקרה לי משהו קטן רע, הייתי כועסת על ה', הרגשתי שהוא עושה לי דווקא, התעצבנתי על זה שאיך שתמיד כשצריכים עזרה הוא כאילו נעלם.
כשנודע לי על האסון שקרה ברחובות, על המשפחה של מורתי, כ"כ כעסתי על הקדוש ברוך הוא, ולא הבנת למה הוא תמיד לוקח את האנשים הצדיקים, או ילדים קטנים ותמימים. מה ילדים קטנים אשמים שהוא לוקח אותם?! אבל מי אני שאומר דבר כזה? אם האימא של הילדים, האישה של הבעל שנלקח, אם היא בעצמה מודה לה', שואבת ממנו כוחות, ומאמינה שככה הוא רצה, סימן שהיא באמת מסוגלת להתמודד מול המוות, אז מי אני שככה אכעס על אלוקים? אני בסך הכל יצור קטן בעולם שרואה רק דרך הראייה הגשמית שלי, בורא עולם הוא זה שנמצא בכל מקום, והוא יודע הכל, מנהל את החשבונות שלו, ואין אנו יודעים למה הוא עושה ככה, ומה שנותר לנו זה רק לסמוך עליו, להודות לו ולבקש ממנו עזרה.
אביבית שאער דיברה בחדשות וברדיו, ואמרה שאין ספק שמשפחתה אלו הקרבנות של עם ישראל. אני יודעת שיש בנות שנולדו למשפחה חילונית ולומדות בבית ספר חילוני, וקשה להן להאמין שבאמת יש מישהו שמסדר את העולם, ומנהל את החשבונות. אני לא באה בטענות לאף אחת, אני לא בטוחה שאני הייתי ככה מאמינה שיש אלוקים אם לא היו מחנכים אותי מגיל קטן לעובדה הזאת.
הרבה אנשים חושבים שאלוקים זה רק המצאה למשהו שנוכל להתפלל ולבקש עזרה כי אין הוכחה לכך שה' קיים. אבל בנות, איזה הוכחה יותר גדולה יכולה להיות מהתורה שלנו, איך נברא העולם, התקשורת שלנו כבני האדם לבין בורא העולם. אז נכון, אולי זה היה מזמן הדברים שכתובים בתורה, אבל גם בדור שלנו, יש הרבה סיפורים על רבנים גדולים וקדושים.
קשה לנו להבין את זה בנות, אבל באמת שיש לנו הוכחות, אבל אנחנו מעדיפות לעצום את העיניים, כי הרבה פעמים קשה להתמודד עם חוקים ומסגרת, קשה להתמודד עם מה שההלכה אומרת, קשה להאמין למשהו שאינו נראה לעין. ה' תמיד מסתכל עלינו ורואה את המעשים שלנו, והוא רק רוצה שנבטח בו ונאמין בו, ושבאמת נבין שכל דבר זה רק מלמעלה. גם אם לפעמים המצב לא נראה טוב, תאמינו בנות, שזה לטובה... תמיד תחייכו ותשמחו, גם בקשיים נוראיים, תנסו להתגבר ולהתמודד מול זה.
מי שמעוניינת יכולה לשמוע את ההקלטה של אביבית שאער מדברת על האובדן היקר. אם יש לכן שאלות אלי, אתן מוזמנות להיכנס לכרטיס שלי...
בהמון אהבה,
אנונימית
גיל: 16