כל אחת מדברת על כמה שהיא לא אוהבת את הגוף
שלה, כמה שהיא נראית שמנה ליד החברות שלה, וכמה שממש אבל ממש בא לה לעשות דיאטות אבל
לא כל כך הולך לה...
אני אף פעם לא הייתי הילדה הכי גבוהה, הכי
רזה, והכי יפה (אבל אני גם לא שמנה ולא מכוערת). במשך כמה שנים לא אהבתי את איך
שאני נראית למרות שרקדתי שלוש -ארבע פעמים בשבוע. פרשתי מהריקוד לפני 3 שנים ובעקבות
זה התחלתי קצת להשמין. ניסיתי ללכת לחוגים אחרים, הלכתי לחדר כושר וירדתי שמונה
קילו. ואחר הפסקתי כי זה שיעמם אותי, ועליתי שוב (אבל לא את כל המשקל שירדתי ). עשיתי
עוד דיאטות, עוד ספורט, וממש לא אהבתי את איך שאני נראית. אבל אז שמתי לב שהרבה
בנים התחילו איתי, ואז אמרתי לעצמי "למה אני נלחמת עם עצמי? אוהבים אותי איך
שאני, למרות שאני לא הכי רזה".
אז בשביל שאני אהיה רגועה איפשהו בליבי אז
אני שומרת על מה שאני מכניסה לפה, לפעמים מוותרת על חטיפים ולאט לאט יורדת, אבל זה
לא באמת מה שחשוב לי. אני אוהבת את איך שאני נראית ולובשת מה שאני רוצה. יש לי חבר
כבר 9 חודשים, והפסקתי להלחם על כל קילו!
כולנו צריכות לאהוב את עצמנו בגלל מי
שאנחנו, ולא בגלל איך שאנחנו נראות, הרי המראה תמיד משתנה, אבל מה שבפנים נשאר
לטווח הארוך...
מקווה שפתחתי לכמה מכן את העיניים...
אוהבת המון
לירון
גיל: 15