דואגת לאמא
שלום בנות, אני בת 17 מאזור השרון, לפני כשבועיים אמא שלי התאשפזה בבית חולים פסיכיאטרי, זה קרה בעבר אבל כשהייתי קטנה אז אני זוכרת רק קטעים. לפני שנה התאשפזה במחלקה פתוחה קצר זמן יחסית ויכולנו לבקר אותה, אבל האשפוז הזה הרחיק לכת והיא התאשפזה במחלקה סגורה.
נורא עצוב לכולנו למרות שאנחנו לא מדברים על זה ממש, אף אחד מהחברים שלי לא יודע חוץ מחבר שלי אבל גם איתו אני לא מדברת על זה. אני צריכה למצוא תירוצים לשאלה למה אני לא באה למקומות, או איפה אמא כשמתקשרים לחפש אותה, וזה ממש מדכא לפעמים.
היא מתקשרת אליי כל יום מגוביינה, לפעמים היא עצובה ומספרת כמה שהיא אוהבת ומתגעגעת ולפעמים היא צורחת עליי שאני אבוא לשחרר אותה ואני לא יכולה לעשות כלום. היא לא נותנת לי להסביר, היא פשוט מאיימת שתתאבד או משהו ומנתקת. אתמול היא צעקה עליי שהיא שונאת את כולנו, שונאת אותנו על זה שהכנסנו אותה, והיום היא התקשרה ודיברה איתי שהיא בעצם כועסת על עצמה ושהיינו תמימים שחשבנו שהיא תצא מזה.
אני מאמינה שהיא תצא מזה, זה עניין של זמן. אני לא רוצה לשתף את זה אף אחד אפילו לא את היועצת אני רק מקווה שזה יחלוף מהר ושנראה אותה בבית בקרוב.
Chika
גיל: 17
נערה בודדה
אני עוברת תקופה קשה שחוזרת על עצמה, שבוע הפסקה וחודש המשך כל הזמן. אני בודדה למדי, יש לי די הרבה חברות אבל הן מביצפר אחר והן לא יכולות לפגוש אותי כי הן גרות רחוק מכאן והן גם לחוצות במבחנים לאחרונה. אני בודדה ואין לי אחים או אחיות, אבא שלי נפטר לפני שנה בערך ואמא שלי עובדת מלא.
אמא שלי התחילה לעבוד עד 7, אתן חושבות שזה לא הרבה? זה לא, אבל היא חוזרת הביתה וממשיכה לעבוד על המחשב עד סביבות 3 בלילה וגם בשישי-שבת!
אין לי עם מי לדבר כ"כ, אולי קצת עם החברות שלי בטלפון אבל זהו. וגם כשאנחנו מדברות היא כועסת עלי רוב הזמן ומוציאה עליי עצבים כי הבוס שלה עיצבן אותה או שהחתול שלה שרט את הספה, קיצר כי לא עשיתי כלום! סתם כי מישהו עיצבן אותה.
אני כבר מדברת עם החתול שלי יותר מאשר עם אמא שלי, אני פשוט מדוכאת, לא יודעת מה לעשות.
סוניה