רונית שלום
שמי הדר (שם בדוי) אני בת 18 ואני חברה של החבר שלי כבר שנה – אבל לפני כן הכרנו לפחות 8 שנים הוא שכן שלי ולומד איתי בשכבה.
הוא ממש מקסים ואוהב אותי מאוד – אין לי ספק בזה הוא לא עושה את כל הדברים האלה שאת מתארת שמדליקים מנורות אדומות – הוא לא אלים לא פיזית ולא מילולית, הוא לא מאיים להתאבד והוא לא קנאי אבל…
וכאן מגיע האבל הגדול… אני כותבת בלוג באינטרנט ובו אני מספרת על כל מיני דברים שקורים לי ומן הסתם גם עליו – הוא תמיד ידע שאני כותבת את הבלוג הזה וזה לא הפריע לו ולפני חודשיים בערך הוא נכנס אלי לבלוג והתחיל לקרוא הכל – וראה שסיפרתי על כל מיני דברים בחיים שלי כמובן ששיניתי שמות לשמות בדויים ואז הוא התעצבן שאני מפרסמת באינטרנט את כל החיים שלנו והוא הכריח אותי להפסיק את הבלוג ולמחוק אותו מהאתר – וכל הגולשים שהיו "מכורים" לבלוג שלי התאכזבו נורא – אני לא חושבת שאני נמצאת בסכנה ממנו אבל הוא "עוצר" אותי ולא מפרגן ליכולת הכתיבה שלי – אחרי שמחקתי את הבלוג נפרדנו ואז הוא התחננן וביקש סליחה ואני סלחתי כי אני אוהבת אותו אבל זה עדיין מפריע לי אני כועסת עליו על זה ומפחדת שמעכשיו הוא יתחיל להתערב לי בחיים שלי יותר מידי…
רונית, אשמח לדעת מה את חושבת
הדר
תשובה:
שלום הדר
מדובר בהכרות ארוכה מאד דבר שמבטיח שאכן את מכירה את החבר שלך ממש טוב.
הייתי עושה הפרדה בין התחושה שלך שהוא לדברייך "לא מפרגן" ליכולת הכתיבה שלך לבין חשיפה של פרטים מתוך מערכת היחסים שלכם.
אני חושבת שקודם כל, מן הראוי היה לשתף אותו בכוונה לדבר על החיים שלכם, להסביר שהדבר נעשה בעילום שם ובצורה שלמעשה אין סיכוי לחשיפה-אולי בגישה כזו הוא היה משתף פעולה ונותן לך את ברכתו. אני לא רוצה להצדיק את העצבים שלו אבל האמת, אפשר להבין את התחושה שלו!
באשר ליכולת הכתיבה שלך בכלל, זו מתנה שהתברכת בה, ולחבר הכי מקסים בעולם אין זכות לדכא כשרון זה!
אני ממליצה שתקדישי מחשבה ורצוי בשיתוף עם החבר שלך כדי למצוא דרך,שגם תביא לידי ביטוי את הכשרון אבל מצד שני ללא תפגע בו.
בהצלחה
רונית