שלום, קוראים לי אנה ואני בת 17 . לפני כמה חודשים אבחנו אצלי דיכאון קליני. לא, אני לא חותכת או חתכתי את עצמי. לא, לא שכבתי ימים ולילות במיטה בוכה. הייתי כאן – בין כל האנשים, חייכתי, שמחתי וצחקתי. נדלקתי על מישהו פה ושם, יצאתי עם חברות, סיפרתי כמה בדיחות כל יום, התאפרתי בבוקר, רצתי בערב, חייתי. אם הייתן רואות אותי ברחוב או אפילו מדברות איתי, לא הייתן מעלות בדעתכן מה עובר לי בראש. למה אני מספרת לכן את זה? כי אני רוצה לשתף אתכן במשהו אישי – סיפור הדיכאון שלי.
הכל התחיל לפני שנתיים, כשהרסתי למישהי שהייתה חברה שלי את החיים. כן... התחלה דרמטית ביותר, אבל אני לא מגזימה. אני אפילו לא יודעת למה, אבל יום אחד חזרתי מבית ספר וסיפרתי להורים שלי על מריבות שלנו, על כך שהיא עשתה מסיבה ולא הזמינה אותי – הכל הצגה. זה התגלגל לבית הספר, כך שהצוות החינוכי והילדה עצמה גילו על כך. התוודיתי על כך בפניה והיא הגיבה בצורה בוגרת מאוד. כמובן שההורים שלי ושלה גילו על השקר הנוראי והאמת, ההורים שלי גם לקחו את זה בצורה בוגרת. אני והילדה הבהרנו את העניינים והרגשתי שאלוהים מציל אותי ממצב של רשע מוחלט – אני.
כשנגמרה השנה, אני והחברה הכי טובה שלי בזמנו הלכנו יחד לפסטיבל של שבוע. היה נחמד מאוד, האמת. חזרנו, הייתי איתה ועם עוד 2 בנות. החברה הכי טובה שלי נתקה איתי קשר בלי להודיע מראש. בעקבותיה גם השאר. עלינו לכיתה י', ערבבו את הכיתות, הייתה לי הזדמנות חדשה לבנות אנה אחרת! אנה שלא שיקרה והרסה למישהי את החיים. אנה אמיתית, טובה נחמדה! כיתה י' הייתה מדהימה! חברות חדשות, קראש חדש וטוב – כל האושר. מדי פעם ריבים עם ההורים – כמובן שכשהם ממש כעסו, הם השתמשו בקלף "שיקרת! איך אפשר לסמוך עלייך עכשיו?" ואני מבינה והבנתי ואבין למה. התחילו להתפתח אצלי בעיות משקל. אחות שקוראת לך "גוש שומן" כשהיא רבה איתך, לא כל כך עוזרת.
הסיוט התחיל בכיתה י"א. נכנסתי לשנה עם 8 קילו פחות, שמחה ומאושרת אומרת לעצמי "השנה הולך להיות לי חבר, השנה הולכים להזמין אותי לכל המסיבות, השנה אני הולכת להיות מצטיינת!" והנפילה שלי הייתה גדולה.
זה התחיל בשיעור ספרות. ישבתי בכיתה והתחילו לרוץ לי מחשבות בראש "אין סיכוי שהוא חושב שאת יפה, את סתם שמנה מכוערת, שקרנית מגעילה, טיפשה ,למה שיזמינו אותך?!" התחלתי לבכות. בשיעור. מול כולם. מזלי שלא הייתי אדומה. ככה זה המשיך באותו היום וככה המשיכה השנה. עליתי את כל ה-8 קילו שהורדתי, לא הזמינו אותי לאף מסיבה, נכשלתי על ימין ועל שמאל, רבתי יותר ויותר עם ההורים שלי.
הייתי מנהלת שיחות שלמות בלב עם עצמי כשהייתי יושבת במיטה בלילה וחושבת על הכל. התחלתי לכתוב יומן והוא עזר לי מאוד. לא... זאת הייתה יותר מחברת של מכתבים. הייתי מתחילה כל מכתב ב"אלוהים היקר" הייתי כועסת עליו, מאשימה אותו בכל דבר רע שאי פעם קרה לי, שואלת אותו למה הוא עשה לי את זה?! למה הוא גרם לי לחשוב ככה?! למה הוא כל כך שונא אותי שברא אותי ככה עם משפחה כזאת לא תומכת או עוזרת?! למה?! הדבר שהייתי מבקשת ממנו זה שייתן לי ללכת לישון ולא לקום. נדלקתי בטפשותי על י"בניק. כל כך פאתטית הייתי שיצאתי למשלחת רק בגלל שהוא הלך. האמת שנהניתי שם, הוא הכיר בקיומי אבל הקשר לא התקדם. הוא אפילו לא אמר לי שלום באוטובוס לתיכון. לב שבור + הערכה עצמית נמוכה = מכתבים קשים ועצובים לאלוהים ביומן שלי.
יום אחד אמא שלי מצאה את היומן. היא קראה אותו והחליטה שאני צריכה עזרה. הלכתי לכמה מפגשים עם פסיכולוגית נחמדה. סיפרתי לה הכל! הכול! הפסקתי עם זה. לא אהבתי את החשיפה, אבל אני באמת בסדר עכשיו. באמת. מדי פעם הדיכאון מכה חזק. כל כך חזק שאני מרגישה כאילו נתנו לי אגרוף בבטן ואני בלי אוויר, כאילו שאני טובעת. אבל זה עובר. בינתיים מצאתי לי חברה הכי טובה חדשה. היא לא יודעת על כך שהרסתי למישהי את החיים. היא יודעת על הדיכאון והיא, בניגוד לשאר, לא שופטת אותי.
הבנתי משהו: אולי לא אהיה מושא אהבתם של כל הבנים, אולי לא יזמינו אותי לכל המסיבות ,אבל יש לי אנשים שאני יכולה לסמוך עליהם. אלוהים, שאני מאמינה שמקשיב לי ומחזק אותי בלילות ובימים הקשים שלי וקורא את המכתבים שלו, ששלח לי משפחה מדהימה, כלב טוב לב וסבתא שהאהבה והחכמה שלה לא יודעים גבולות, דודה שתעשה הכל בשבילי וחברה טובה שתומכת בי ולא חושפת את סודי לעולם.
אולי גם לכן יש את הסיפור הזה, אולי גם לחברות או חברים שלכן, אבל אני רוצה להגיד לכן שיכול להיות יותר טוב! זה יכול לקחת חודשים או שנים, אבל יש לכן דרך שכתובה בכוכבים. רק אתן יכולות לקרוא אותה. הכוכבים הם רגעים, אנשים, מחשבות, תחושות, מראות. הם זוהרים כשאתן בוכות בלילה בשקט או כשפתאום חשוך לכן בלב. הדבר היחידי שאני חושבת בכל רגע הוא שמתישהו יהיה יותר טוב. אולי לא היום, אבל מתישהו אני אחייך ואצחק. מכל הלב. כמו ברגעים הטובים ביותר שלי. ברגעים שלא אהיה מפלצת עצובה. ברגעים שאהיה אנה.
אנה
גיל: 17
הורידי את האפליקציה 4girls - עולם של בנות, באנדרואיד ו באייפון
רוצה לשלוח כתבה? לעדכן פרופיל? להירשם לאתר?
כנסי למדריכים בערוץ שלנו ביוטיוב!