אני חדשה פה והאמת שהבמה קצת מביכה אותי...
לפני חודש הייתי בבית ריק עם ידיד שלי והוא אמר לי "רוצה לצאת סיבוב עם הטרקטורון?" אמרתי "סבבה", כי הוא כמו אח בשבילי, אנחנו ביחד מכיתה א'.
יצאנו ב-1:00 בלילה לסיבוב במושב והגענו לוואדי. באיזשהו שלב ידיד שלי איבד שליטה על הטרקטורון ועפנו לוואדי. החזקתי בשיח כדי לא ליפול ועם כל הפחד שהרגשתי, פחדתי עוד יותר עליו. התחלתי לצעוק את השם שלו כל כך חזק, עד שהסתכלתי למעלה וראיתי שהוא מעליי. הסתכלתי לכיוון הרגל שלי וראיתי שהעצם שלי ממש לא במקום. פתחתי את הפה וקלטתי שיש לי חתך ענק בשפה. נגעתי בראש וירד משם הרבה מאוד דם. צעקתי לידיד שלי שיזמין אמבולנס. הוא ירד אליי למטה בזהירות ואמר לי: "תשמעי, אני לא מזמין אמבולנס". הסתכלתי עליו בפחד והדמעות התחילו לזלוג.
"איך אתה אומר דבר כזה?! תזמין לי עכשיו", צעקתי ובכיתי בו-זמנית. הוא הסתכל עליי ופשוט אמר: "אין לי רישיון ואם נזמין אמבולנס, תבוא משטרה" (לידיד שלי יש רישיון, ראיתי לפני שעליתי איתו). הסתכלתי עליו בפנים מלאות בדם ואמרתי: "מה אתה משקר לי? תראה מה עשית לי, כולי בדם".
אמרתי לעצמי "1:30 בלילה, את באמצע ואדי בשום מקום, אין עליך טלפון, יש רק עליו מה את הולכת לעשות?!" אחרי חצי שעה של בכי, ידידים שלי מהבית התקשרו אליו ובאו אלינו עם עוד טרקטורון של ידיד (ואני בזמן הזה רק צרחתי מכאבים).
כשהם הגיעו, הם אמרו לי: "תשמעי, בלי אמבולנס". הסתכלתי עליהם באכזבה ענקית, עד שעומר (אחד הבנים שהגיעו בטרקטורון) אמר להם: "תקחו את אופק (הבן שנפל איתי), אני נשאר איתה בוואדי ומזמין אמבולנס". לא הצלחתי לעלות מהוואדי כי רגל שלי הייתה שבורה והייתי חייבת פינוי. עומר הזמין אמבולנס ואת אופק לקחו עצמאית לבית חולים.
השעה הייתה 2:30 והאמבולנס לא ידע איך לפנות אותי. הם החליטו להשתמש באלונקה עם חבלים כדי להרים אותי מהוואדי. ב-3:30 כבר הגעתי לבית חולים. שמו לי גבס, סגרו את כל הפצעים עם תפרים ואחרי כמה זמן, הודיעו לי שאני צריכה לעבור ניתוח ברגל (אותו עשיתי אתמול).
השכבה שלי, שיש שם ילדים שאיתי מכיתה א', שכחה אותי. אני כבר לא בקשר עם כל החברות שלי. לא באתי המון זמן ללימודים והן התחילו לשכוח אותי. הייתי יושבת ומנדנדת להן שיבואו, שלא ישאירו אותי לבד, אבל לא הן ולא הידידים הטובים שלי באו לבקר אותי.
אני פשוט אובדת עצות וזוהי הסיבה היחידה שהסכמתי לכתוב פה.
אני לא מסוגלת לעבור את התקופה הזאת בלי אוזן קשבת מבן אדם...
גיל: 16
רוצה לקרוא עוד סיפורים אישיים מרגשים? בקרי כאן:
אני לסבית וגאה במי שאני
שיניתי לעצמי את החיים
אוטיזם – למה דווקא את מבין כולם?
הורידי את האפליקציה 4girls - עולם של בנות, באנדרואיד ו באייפון
רוצה לשלוח כתבה? לעדכן פרופיל? להירשם לאתר?
כנסי למדריכים בערוץ שלנו ביוטיוב!